אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

עדנה קרמר : שאלות ותשובות

איזו ילדות היתה לך?

בשנים ההן לא גדלנו בבית ההורים אלא בבית ילדים ובני גילי היו לי כאחים ואחיות. נוף ילדותי היה בתחילה גבעות זרועות אבנים וקוצים, מחנה של אוהלים וצריפים, עמדות הגנה וביצורי אבן. אהבתי את הטיולים בגבעות - גבעת הרקפות, הר הנרקיסים, איסוף פטריות ביער. אהבתי את הלימודים שהתבססו על עבודה עצמית, חקירה ויצירה. חוויות ילדותי השפיעו על כתיבתי ונטועות בהווי בית הילדים, החיים בטבע, הקרבה לבעלי חיים. החדר של ההורים היה לי פינה יקרה לפרטיות גם כשהוריי נעדרו ממנו. אהבתי לבקר בחדרון של סבתי שהגיעה מפולין לקיבוץ והעניקה לי חמימות משפחתית. זכורים לי ריחות התבשילים והמאפים שהכינה בחדרון שלה, נרות השבת שהדליקה, הפינוק בקוביות סוכר, נעלי בית וכפפות שסרגה לי. תמונות ילדות מהזמן המועט שביליתי עם הוריי ועם סבתי באות לידי ביטוי ב'תמר הנסיכה ואדמון האביר', ב'נחש זהב מכושף', בשירים שבספריי הראשונים ועוד. בזמני החופשי אהבתי לקרוא ובמיוחד אהבתי את שעת ההשכבה, בה התכנסנו בפיג'מות באחד מחדרי השינה שם קראו לנו המורה או המטפלת סיפורים מרתקים בהמשכים.

איך הגעת לכתיבת ספרים?

כילדה בגן, אהבתי לספר לילדים על חלום שחלמתי, על טיול עם ההורים או על משהו שקרה לי. בבית הספר אהבתי לקרוא, לעבוד בספרייה, ולכתוב שירים וסיפורים. המחנך שלי היה איש ספרות  שקרב אותנו לעולם הספר ועודד אותי לכתוב. הוא לימד אותנו לאורך שנים, מכיתה ד' עד י'ב. חוויות רבות מאז שמורות בלבי: שירים וסיפורים שקרא לנו בחיק הטבע: אנחנו יושבים על עץ תות גדול ומקשיבים לשירים יפניים על עצי הדובדבן. על גדת נחל לצל עצים הוא קורא לנו משירי הנחל של לאה גולדברג. בטיול ביום של רוח סוערת הוא מדקלם בפתוס: 'פרא פרא פרוע/ רעמה אדירה/ לשממה שר הרוח / בעדי דרדרה..' (רוח בהרים, לאה גולדברג). ומשימות כמו כתיבת מסע פרטי סביב העולם כדי ללמוד גיאוגרפיה דרך בניית הרפתקה בה אנחנו הגיבורים. או לימוד נושא אישי שכל ילד בוחר לעצמו ומשלב בכתיבתו ציורים, סיפורים, שירים. כל אותן שנים המשכתי לכתוב בעידודו. כשהשתחררתי מהצבא, כתבתי שירים לילדים שנבעו מחוויות ילדותי בקיבוץ ומדי פעם התפרסמו בעיתון 'משמר לילדים'. מרים רות פגשה אותם על דפי העיתון והמליצה להוציאם בספר. כך ראה אור ספרי הראשון 'חלום של צבעים'. 

יש לך מקורות השראה נוספים?

בוודאי. הספרים הבאים מושפעים מחיי המשפחה, מילדיי ונכדיי שחוויותיהם מתקשרות לילדותי. מהוריי שהפכו לסבים, מספרים שקראתי ועוררו משהו בתוכי, מחלומות, מחוויות שלי כמורה ומחנכת ועוד.

את כותבת על דברים שקרו באמת?

רוב השירים והסיפורים שלי נובעים מחוויות אמיתיות שבתהליך הכתיבה אני מעבדת אותן בדרך שאני בוחרת. בספר 'עכברון הביתה שב' למשל, הגיבור צמח מחוויות ילדות בטבע, מסקרנות לאיסוף חומרי טבע, מחששות לאיבוד הדרך שמביאים לבחירת סימנים כדי לזכור איך לחזור, ומחוויה של ללכת לאיבוד שחוויתי בגיל הגן. ההשראה ל'חגיגה מתחת לארון' באה מאחד מנכדיי שלא ידע מנוח ושאהבתו לסיפורים, לטבע ולחי התחברה לילדותי. נכנסתי לדמותו של בר ובניתי את הסיפור מדמיוני. בכל אחד מספריי קיימים גרעיני אמת.