יוסי מרגלית : מאחורי הספרים

ספריו לילדים
מאחורי הספרים

הֶחָבֵר שֶׁלִּי, דָּוִד/ יוסי מרגלית

כְּשֶׁהִצִּיעַ לִי דָּוִד שֶׁיִּהְיֶה חָבֵר שֶׁלִּי וְיָגֵן עֲלֵי, שָׂמַחְתִּי מְאֹד. דָּוִד חָזָק מִכָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה, וְטוֹב לִהְיוֹת הֶחָבֵר שֶׁל הֶחָזָק. אִם אֲנִי חָבֵר שֶׁל יֶלֶד חָזָק, הוּא לֹא יִתֵּן שֶׁיְּלָדִים יַכּוּ אוֹתִי.
אִם דָּוִד חָבֵר שֶׁלִּי וּמֵגֵן עָלַי, גַּם אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילוֹ כָּל מִינֵי דְּבָרִים. לְמָשָׁל כַּאֲשֶׁר אָנוּ מְּשָׂחֲקִים בֶּחָצֵר, הוּא נוֹתֵן פְּקֻדָּה וַאֲנִי מֵבִיא מַה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ.
יוֹם אֶחָד בַּהַפְסָקָה הַגְּדוֹלָה , בָּא אֵלַי דָּוִד וְאָמַר לִי שֶׁאֵלֵךְ לְהַחְרִים בִּשְׁבִילוֹ מִן הַגֻּלוֹת שֶׁל חֶזִי. חֶזִי הוּא הַמַּצְלִיחַ בְּגֻּלּוֹת יוֹתֵר מִכָּל הַיְּלָדִים. הוּא תָּמִיד בָּא עִם שְׁתֵי קֻפְסָאוֹת מְלֵאוֹת גֻּלּוֹת.
- לְהַחְרִים גֻּלּוֹת אֵצֶל חֶזִי?- אָמַרְתִּי לְדָּוִד, - אָסוּר!
- לְחֶזִי לֹא חָשׁוּב. יֵשׁ לוֹ יוֹתֵר מִדַי. אֲנִי הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ וְאַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ.
בָּאתִי לַכִּתָּה. הַכִּתָּה הָיְתָה רֵיקָה. חָשַׁבְתִּי, לָמָּה לֹא אֶבְדֹּק וְאֶרְאֶה אִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ לְחֶזִי גֻּלּוֹת?
אֲנִי רַק חָשַׁבְתִּי מַחְשָׁבוֹת, אֲבָל בֵּינְתַיִם הִתְהַלְּכוּ הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי וּכְבָר עָמַדְתִּי לְיַד הַיַּלְקוּט שֶׁל חֶזִי. סְתַם כָּכָה לָקַחְתִּי אֶת הַיַּלְקוּט וּפָתַחְתִּי אוֹתוֹ, וּכְבָר הִתְגַּלְגְּלוּ גֻּלּוֹת אַחֲדוֹת עַל פְּנֵי הַכִּתָּה. וּפִתְאוֹם פָּרַץ עֶזְרָא, הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁל חֶזִי. הוּא רָץ הַחוּצָה וְקָרָא לַיְּלָדִים.
כָּל הַיְּלָדִים פָּרְצוּ פְּנִימָה וְתֵכֶף הִתְחַלְתִּי לְקַבֵּל מַכּוֹת. אֲפִלּוּ לֹא נִסִּיתִי לְהַחְזִיר. מָה אֲנִי נֶגֶד כָּל הַכִּתָּה? אֲבָל הִתְחַלְתִּי לִצְעֹק:
' דָוִד, דָוִד!'
הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁהוּא יָבוֹא לְהָגֵן עָלַי.
וְדָוִד בֶּאֱמֶת בָּא. אֲבָל הוּא לֹא עָשָׂה כְּלוּם. הַיְּלָדִים רָאוּ כִּי אֵין כָּל סַכָּנָה, וְהִתְחִילוּ לְהַכּוֹת אוֹתִי שׁוּב.
- דָוִד, אֲנִי לֹא מַסְכִּים! צָעַקְתִּי,- אֲנִי חָבֵר שֶׁלְּךָ, תָּגֵן עָלַי!
- אַתָּהּ גָּנַב וְלֹא יוֹתֵר! – עָנָה דָּוִד.
- תֵּדְעוּ לָכֶם שֶׁהוּא שָׁלַח אוֹתִי, אָמַרְתִּי לַיְּלָדִים - הוּא דָּרַשׁ מִמֶּנִּי שֶׁאֶגְנֹב בִּשְׁבִילוֹ!
- טִפֵּשׁ! צָחַק דָּוִד, אֲנִי רַק עָשִׂיתִי צְחוֹק, וְאַתָּהּ הוֹלֵךְ וְגוֹנֵב!
וּמִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה הַסּוֹף, לוּלֵא צִלְצֵל הַפַּעֲמוֹן וְהַמּוֹרָה נִכְנְסָה. אַחֲרֵי הַשִּׁעוּר הֶחְזַרְתִּי לְחֶזִי אֶת כָּל הַגֻּלּוֹת וְנִשְׁבַּעְתִּי כִּי לֹא נִשְׁאֲרָה אֶצְלִי אַף אַחַת.
כַּמּוּבָן, מֵאָז לֹא הָיָה עוֹד דָּוִד חָבֵר שֶׁלִּי. הֵבַנְתִּי שֶׁהוּא לֹא הָיָה מֵעוֹלַם חָבֵר בֶּאֱמֶת.

מבוא לתורת המוסר
על סיפוריו של יוסי מרגלית
שהם סמיט