אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

קייט די קמילו : מאחורי הספרים


כשהייתי סטודנטית צעירה, נרשמתי לקורס כתיבה. המשימה הראשונה שנתן לנו  המורה טריי, הייתה לכתוב חיבור ולתאר משהו  לפי בחירתי, ב 500 מילים .באותו זמן הייתי משוכנעת שאני סופרת שטרם התגלתה. רציתי להיות סופרת, אבל לא היה לי עניין אמיתי בכתיבה ודחיתי את כתיבת החיבור לרגע האחרון. בערב שלפני יום ההגשה , יצאתי לערוך קניות ובפתח החנות ראיתי אשה יושבת על שק גדול של מזון לכלבים ומתופפת על תוף מרים. ילדה, תני לי קצת מכסף הקטן שלך ,אמרה לי כשחלפתי על פניה. נעצרתי והסתכלתי עליה.זה בסדר, לכי לקנות, אמרה והתחילה לתופף ולשיר על הירח שזורח כבשמים כמו מטבע של זהב והוא תלוי שם, נוצץ ואיש אינו יכול לקחת ולבזבז אותו . כשגמרה לשיר הושיטה לעברי את התוף ואני השלכתי לתוכו כמה מטבעות. אחר כך חזרתי הביתה.וכתבתי עליה, כתבתי את מילות השיר ששרה ותארתי אותה, את הציפורניים השבורות הצבועות באדום, את הצל לית הכחולה על עפעפיה  ואת הישיבה שלה על ערימת המזון לכלבים, כאילו היה זה כס מלכות. ועוד כתבתי שאמרה לי : תודה, בייבי!  כשהיטלתי כמה מטבעות לתוף. שלה.
כעבור שבוע, קרא טריי בקול את החיבור שלי בכיתה.
יש משהו יוצא דופן בחיבור הזה, אמר לתלמידים, ואני רוצה לספר לכם מהו.
יוצא דופן! אני ! כמו שחשבתי מזמן, אני גאון. נולדתי להיות סופרת ואהיה מפורסמת, אמרתי לעצמי.
בתום הקריאה שאל  טריי::  מה יש בחיבור הזה שראוי להקדיש לו זמן ? איש לא ענה. זאת לא הכתיבה, הוסיף ואמר, אין בה שום דבר יוצא  דופן. לא הכתיבה? שקעתי עמוק בתוך הכסא. מה יכול להיות הדבר יוצא הדופן ?
אני אגיד לכם , אמר לכיתה הדוממת והמשועממת. מי שכתב את החיבור התבונן היטב באדם שאותו תיאר. זהו סוד הכתיבה התבוננות. חובתו הקדושה של כותב היא לשים לב לעולם ,להתבונן בו
 אז מה?אני לא רציתי לראות את העולם. רציתי שהעולם יראה אותי. לטריי אין מושג על מה הוא מדבר!.
 כעבור שנים, כשהחלטתי לעסוק בכתיבה, כשנלחמתי ביאוש ותהיהי אם אמנם יש לי כישרון לעשות מה שאני רוצה, חזרו אלי המילים שלו וחשבתי שאני לא יכולה לשלוט בכישרון שלי, אבל אני יכולה לשים לב, להשתדל להתבונן...כי בכל פעם שאתה מסתכל בתשומת לב מקרוב,'בעולם ובאנשים, אתה משתנה .העולם נפתח אל המיקרוסקופ שבעיניך כמו פרח מוזר ויפה  באופן שלא יכולת לשער. אילו סיפורים מסתתרים מאחורי פניהם של האנשים שאתה רואה יום יום,? איזו אהבה?. איזה יאוש? איזו תקווה? טריי ידע על מה הוא מדבר. לכתוב זה להסתכל  סביב. זה לשים לב. אני חושבת שהגיבורים שעליהם אני כותבת, שרים שירים. אני מאזינה לשירים שלהם וכשהם גומרים לשיר, אני נותנת להם מטבעות והם אומרים: תודה, בייבי! ואני מרגישה שבורכתי.

 

  

I

.'