אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

אורית רז : מאחורי הספרים

סב סביון לומד לעוף.
כתבתי את הספר בתקופה שבה עמדו שני בני להתגייס לצבא, בזה אחר זה. התקופה שבה הבית עמד להתרוקן הייתה קשה לי כאימא. כל כך הרבה שנים הייתי רגילה לדאוג לילדי ולחיות בקרבתם. הפחד מעזיבתם גבר ככל שהתקרב מועד הגיוס. ואז החלטתי לבטא את רגשותיי בסיפור. תחילה חשבתי לכתוב על פרי שהגרעין שלו ניתק ונזרק הרחק, אבל אז עברתי במקרה בשדה, נתקלתי בפרח סביון והחלטתי שאין מתאים ממנו לתאר את התהליך שעובר עלי. וכמו בספרים אחרים שלי, גם כאן לימד אותי הסיפור לקח, הבנתי שאין ברירה, הילדים שלי בגרו ועלי לתת להם לצאת לדרכם, או, במלים אחרות, לשחרר באהבה. 

ברווז ושמו געגוע.
חברים שלנו בכרמיאל סיפרו לנו איך כשטוליק, בנם, עוד היה ילד, הוא מצא ברווז שבקע מהביצה וגידל אותו. כדרכם של ברווזים עקב הברווז אחרי טוליק, או יותר נכון, אחרי הנעלים שלו, לכל מקום. בזכות הברווז נהפך טוליק למלך הכיתה. בקיץ, כשהמשפחה נסעה לטיול בחו'ל, נשלח הברווז לדוד בקיבוץ. עם שובם ארצה החליטו בני המשפחה להחזיר את הברווז הביתה. ברכב, בדרך לקיבוץ, נזכר טוליק כי הוא נעול בזוג נעליו החדשות שנקנו בחו'ל והבין כי כך – הברווז לא יכיר אותו. המשפחה חזרה הביתה, טוליק נעל את הזוג הישן, אולם כשהגיע לקיבוץ התברר לו כי לברווז שלו כבר יש בקיבוץ משפחה משל עצמו. תאור המפגש המרגש של טוליק והברווז כפי שתואר על ידי הוריו מסיים את הספר, אשר זכה בעיטור אנדרסן. אלא שהספר אינו מספר על טוליק אלא על רוני – ילדה יתומה מאם, שגעגוע – כך היא קוראת לברווז אותו היא מאמצת – מחזיר לחייה את שמחת החיים שאבדה לה עם מות אימה. בחרתי לכתוב על ילדה יתומה משום שבתקופה שכתבתי את הספר הייתה אמי נתונה בסכנת חיים. למעשה ,איבדו הרופאים תקווה לחייה. את כל החששות ועוגמת הנפש שלי בעקבות מצבה, העברתי לרוני, גיבורת הסיפור.