אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

יעל מדיני : שאלות ותשובות

אילו סופרים אהובים עליך במיוחד? 
. אני אוהבת מאוד לקרוא. אני אוהבת לקרוא גם ספרות יפה וגם ספרי עיון, גם ספרים ישנים וגם ספרים חדשים, גם ספרות מקור וגם ספרות מתורגמת (ספרים באנגלית ובצרפתית אני מעדיפה לקרוא במקור). ולכן רבים מאוד הם הסופרים האהובים עלי. נוח לי לא למנותם בשם שמא 'אפספס' מישהו מהם. אבל סופרת אחת חשוב לי להזכיר. רק בשנים האחרונות התוודעתי ללאה גולדברג כסופרת למבוגרים. ספריה 'והוא האור' ו'אבדות' (למרות היותו בלתי מושלם) ריגשו אותי עד עומק נשמתי. 

במה שונה בעינייך כתיבה לילדים מכתיבה למבוגרים?
בכתיבה לילדים - כמו בשיחה אתם - אני חותרת לחוט סיפור בהיר, לא מתוחכם, שלא קופץ בין זמנים, שלא סוטה לסימטאות צדדיות. חשוב לי שהמימד הרגשי בסיפור יהיה ברור ואולם לא חד-צדדי ולא חד-רבדי. כלומר, שכל קורא יוכל לדלות מתוך הסיפור תובנות רגשיות לפי כושר חושיו. סוף הסיפור יכול להיות קצת פתוח, אבל לא ייתכן שיסתיים ב'רוע' שידו על העליונה.

במה עוסק ספרך שזכה בפרס אקו'ם לעידוד היצירה?
באסופת סיפורי 'יום כיף' שזכתה ב'פרס אקו'ם לעידוד היצירה' כלולים ארבעה סיפורים: 

א: 'להפתיע את כולם' - סיפור קצר על הילד הלל שתמיד רצה להפתיע את כולם, אבל כל תחבולה שמצא כדי להגשים מטרה זו הזיקה לו. לבסוף מציעה לו אמו הצעה שממש קולעת בול: באמצעותה גם יפתיע את כולם וגם יביא תועלת לעצמו.

ב: 'אני קודם !': עמליה היא ילדת גן שתמיד רוצה להיות ראשונה לכל משחק, לכל צעצוע, לכל מתקן. תמיד היא צועקת בקולי-קולות 'אני קודם!' מובן מאליו שבשל כך אין היא אהובה על הילדים. רותה הגננת - שגם לה היא מהווה מטרד רציני - בכל זאת מבחינה בצדדים החיוביים של אישיותה 'ומקווה לטוב'. בגלל השתלשלות מאורעות על כל הילדים צריכים לקבל זריקות של חיסון במרפאה. בחדר האחות כולם פוחדים. לאיש מהילדים אין אומץ לגשת לשולחן האחות. ואז צועקת עמליה 'אני קודם!' ומקבלת ראשונה את זריקת החיסון. צעדה הנועז מסייע להקהות את עוצמת הפחד מיתר הילדים ואז בא מבצע החיסון על מקומו בשלום.

ג: 'יום כיף': דפני התלבטה אם להתלוות לאבא ואמא ליום כיף שהם תכננו לעצמם (וכמובן היו שמחים מאוד אילו הצטרפה אליהם) או להישאר אצל סבא וסבתא. כברירת מחדל העדיפה את החלופה השנייה. אבל ברגע האחרון התחילה להתחרט: מה תעשה אצל סבא וסבתא שעות רבות כל-כך? אבל 'אבוד'. אבא ואמא כבר נסעו לדרכם.
ואז, כנובע מהשתלשלות מאורעות, היא וסבא וסבתא שלה מצילים קן ובו שלוש ביצים. לולא היחלצותם למבצע זה, היה הקן נופל ארצה ממרום העץ והביצים היו נשברות. במרוצת ההחלטות והמעשים הכרוכים בהצלת הקן דפני שוכחת לגמרי את געגועיה להוריה. ובסופו של יום, כאשר נמצא לקן ולשלוש הביצים מקום חדש בטוח, היא מברכת את מזלה הטוב שהשאיר אותה אצל אצל סבא וסבתא. איזה יום כיף היה לה אצלם!

ד: 'עץ הסַפּוֹטָה': גדי בן החמש עושה הכרה עם בת-שבע - שכנה חדשה שבאה לגור בקומה השנייה, אשה מבוגרת, כבדת גוף, שונה בדיבורה הבוטה ובהליכותיה המחוספסות מכל מי שהוא מכיר. מתברר שגדלה במושבה 'של פעם' ושיש לה 'אצבעות ירוקות'. גדי עוזר לה כשהיא מתחילה לעבד את אדמת החצר ולגדל בה בביטחון ובידענות ירקות ועצי פרי. עיקר גאוותה הוא על עץ ספוטה שהוא עץ טרופי שלפריו אמור להיות טעם גן עדן. סוף-סוף יובאו לארץ שתילים של זן זה. בינתיים חולפות שנים, גדי מתבגר והופך לנער ולעלם, בת-שבע מזדקנת. ועץ הספוטה? עץ הספוטה מכזיב. אין הוא מניב פרי. מגיע רגע פרידה מבת-שבע העוקרת ל'דיור מוגן'. בת-שבע מורה אז לגדי לעקור את עץ הספוטה ולגדל במקומו ירקות. אבל גדי אינו מציית לה. הוא מוסיף לטפל בעץ. ואז, יום אחד, הוא בא לבקר אותה ב'דיור המוגן' ומביא לה את ביכורי עץ הספוטה. התרגשותה של בת-שבע עוברת על גדותיה. היא משתפת את גדי בלקח שלמדה מעץ זה, שלמרות כל הידע החקלאי שלה של שנות נסיון רבות, עדיין יש לעולם הצמח סודות שלא גילתה. גאוותה היתה בעוכריה.

*