עודד בּוּרְלָא : שאלות ותשובות

איזו חוויה זכורה לך מילדותך?
אני זוכר בעיקר שני מקרים שבהם הייתי בסכנת חיים. שניהם קרו בשנים הראשונות להיותי תלמיד בבית הספר היסודי .המקרה הראשון קרה כשהלכתי לים עם אחי יאיר. אני לא ידעתי לשחות והתחלתי לטבוע. אנשים שהבחינו בי, הוציאו אותי מהמים וניסו להחיות אותי. אחי נבהל, לקח את הבגדים שלי, רץ הביתה והודיע לאמא: עודד טבע! בינתיים לקחו אותי לבית חולים, והצילו אותי. המקרה השני קרה כשהייתי בערך בן שמונה. יום אחד, בדרך לבית הספר, עברתי ליד חצר וראיתי חור בגדר. הייתי סקרן לדעת מה יש בתוך החור והכנסתי פנימה מקל. באותו רגע פרצה החוצה חבורת צרעות, שגרו באותו חור וכעסו על מי שהפריע את מנוחתן. הצרעות עקצו אותי בראש וכולי התנפחתי, וחששו לחיי. אבל גם אז ניצלתי.

איזה תלמיד היית?
לא הייתי תלמיד טוב. בעיקר התקשיתי בחשבון. כשלמדתי בבית הספר הריאלי בחיפה, שבו לימד אבא שלי תנ'ך, רצו אפילו להשאיר אותי כיתה. בגיל שלוש עשרה הבנתי שבית הספר אינו מתאים לי, או יותר נכון אני לא מתאים לו, ורציתי לעזוב. למזלי, היו לי הורים מבינים שלא עצרו בעדי, והסכימו שאעבור לחיות בקיבוץ, שהתאים לי הרבה יותר. כך הפכתי לילד-חוץ בבית אלפא , ומאוחר יותר עברתי ללמוד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל.

איך התחלת לכתוב לילדים?
הספר הראשון שכתבתי לילדים היה מכתבים לליאורה. זה היה אוסף של מכתבים אמיתיים ששלחתי לבת אחותי ליאורה, כשהייתי באמריקה. ליאורה הביאה את המכתבים לכיתה והמורה קראה אותם לילדים. כשחזרתי לארץ, אספתי את כל המכתבים ושלחתי אותם להוצאת הספרים ספריית פועלים. המשוררת לאה גולדברג, שהייתה עורכת בהוצאה באותם ימים, קראה אותם ואמרה: זו תהיה עליסה בארץ הפלאות שלנו. כך יצא הספר הראשון ואחריו כתבתי מאות סיפורים, שראו אור בשבעים ספרים. 

על מה אתה אוהב לכתוב?
היום אני כבר לא כותב סיפורים חדשים , אבל בעבר אהבתי לכתוב על בעלי חיים.
בסך הכול כתבתי סיפורים על 346 בעלי חיים שונים, ביניהם זיקית, כלב ים, מרמיטה, דב פנדה, נמר, ועוד ועוד, שכולם בעצם ילדים. הספרים שכתבתי אזלו מן השוק, ואפשר למצוא אותם רק בספריות. 
הספר שמודפס שוב ושוב הוא הספר הגדול של עודד בורלא, בהוצאת עם עובד. זהו אוסף סיפורים מתוך ספרים שונים שלי.

מי אייר את הספרים שלך?
אני איירתי את כל הספרים שלי בעצמי, כי אני גם צייר. ערכתי תערוכות רבות ות של ציורי, גם בארץ וגם בחוץ לארץ. אחרי שלמדתי בבית הספר הגבוה לאמנות, בצלאל, עסקתי גם בעיצוב של חפצי אמנות מחומרים שונים, ביניהם זכוכית, עץ ומתכת. כמון כן ציירתי בדים ושטיחים. חוץ מזה, הייתי גם מורה לציור בבתי ספר.

האם ישנם סיפורים שכתבת וטרם ראו אור?
כן. ישנם שמונה סיפורים מאוירים, המונחים במגירה שלי, וממתינים למי שירצה להוציאם לאור.

איזה מבין ספריך אהוב עליך במיוחד?
אני אוהב במיוחד את הספר קמיורה , שהוא סיפורו של צבר, יליד הארץ, שצנח בלב הג'ונגל בברזיל, והקנה הרגלי תרבות לשבט ילידים. הספר יצא בשנת 1970. 

ראיינה נירה הראל