אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

רואַלְד דַאל : מאחורי הספרים

 

העי'ג שלי  /  לוסי דאל

בילדותי, היה אבא שלי מתהלך הלוך ושוב בחדר השינה הקטן שחלקתי עם אופליה, אחותי, ומספר לנו סיפורים נפלאים על הענק הידידותי הגדול 'שלנו.' היינו יושבות במיטות, אחרי ששתינו את שיקוי המכשפות שהכין לנו אבא. השיקוי היה תערובת של אגסים או אפרסקים משומרים, חלב וטיפות של צבע מאכל. המכשפות הפילו אותו בפתח הבית לפני חמש דקות, אמר , באותה נימה סמכותית  שבה סיפר לנו על הענק הידידותי הגדול שחי במערה מתחת למטע עצי התפוח הסמוך לביתנו.  

הכל היה מכושף. אפילו הכדורים הצבעוניים  שהיו תלויים מתקרת החדר. אבא סיפר לנו שהכדורים האלה חוסמים את כניסת המכשפות לחדר. היינו בטוחות. סביבנו היו כל כך הרבה פריטים מכושפים שהגנו עלינו: המכשפות הטובות, הענק הידידותי הגדול, מר שועל המהולל, שגרו מתחת לעץ המכשפות הנהדר הצומח בשביל המוביל לביתנו הכפרי. הסיפורים היו מפתיעים, אבל טקס הלילה טוב לא השתנה אף פעם. אחרי שאבא היה גומר לספר , תמיד בעל פה ולא מתוך ספר, הוא היה לוקח את הכוסות הריקות ומוודא שהחלון לא יהיה סגור לגמרי ויישאר חריץ פתוח, כדי שיותר מאוחר יוכל הענק להכניס פנימה את המקל שלו ולנשוף חלומות לתוך החדר.

 אחר כך היה אבא מנשק אותנו נשיקת לילה טוב ומכבה את האור. ואז חיכינו, לא זמן רב. כעבור חמש דקות בערך היה מקל במבוק ארוך חודר לחדר שלנו, תחילה היה מכוון למיטה של אופליה. הוא נעצר שם לרגע, והיינו שומעות שתי נשיפות דומות לקול נשיפה של לוויתן. ואחר כך היה המקל נע באיטיות ונושף פעמיים לעברי. ההתרגשות הייתה עצומה. מה יהיה החלום שלי הלילה?  ואז היה המקל נעלם בין הווילונות ומיהרנו להרדם ,כדי לגלות איזה חלום הכין לנו העי'ג באותו יום ,במערתו שמתחת למטע התפוחים. 

ערב אחד שאלה אופליה את אבא: 'מנין לנו שלא המצאת את העי'ג?'.

 'המצאתי אותו?' התחלחל אבא.

'למה אנחנו לא יכולות לגשת לחלון לראות אותו?' שאלתי.

'מפני שאם תעשו כך, הוא לא ישוב לכאן לעולם. הוא ביישן מאוד ואינו רוצה שמישהו יראה אותו אי פעם. מבטים של ילדות קטנות עלולים לגנוב את כוח הקסמים שלו. הענק הידידותי הוא ענק קסום ומעשי הכשפים שלו אינם נראים לעין. אתן צריכות להאמין בקסמים, אם לא תאמינו, לא תגלו אותם לעולם'. אנחנו לא השתכנענו ,ואבא חש בזה, אבל האמנו עד כדי שכך שלא התקרבנו לחלון כשמקל הבמבוק התקרב, שמא בכל זאת.

למחרת בבוקר, כשהתעוררנו ופתחנו את הווילונות, כל ספקותינו נעלמו, כשראינו על הדשא הירוק מולנו אותיות חומות ענקיות - ע.י.ג.  רצנו לספר זאת לאבא, שהיה מוטרד מאוד כששמע מה קרה לדשא. 'עכשיו אתן מאמינות שהעי'ג אמיתי? הוא שאל, 'הדשא שלי ממש הרוס' .

כן. אנחנו האמנו. גם היום אני מאמינה בכשפים, במכשפות ובשועלים קסומים. אבל אני גם יודעת שבאותו לילה אבא שלי השתמש במדביר מזיקים כדי לכתוב את האותיות הענקיות על הדשא היקר לו. הרבה יותר חשוב היה לו שילדיו יאמינו במעשי כשפים מאשר לשמור על הדשא הירוק והמטופח

ביום שבו טסתי לוונקובר כדי לבקר באתר הצילום של הסרט העי'ג , הייתי צ'רלי ,שהגיע לממלכת השוקולד של ווילי וונקה. נכנסתי מבעד לדלת הסתרים של אתר הצילומים ופתאום מצאתי את עצמי בארץ הענקים, בארמון המלוכה, בחדר השינה של המלכה, בחדר האוכל הגדול. פגשתי את סופי, את המלכה והרגע הכי גדול היה כשפגשתי את העי'ג. איזו התרגשות! הוא היה יפה ונחמד ונראה בדיוק כמו שדמיינתי אותו. אף שאני כבר מבוגרת, התקשיתי לעצור את הדמעות...דמעות של התרגשות טהורה מכך שכל מה שראיתי בילדותי בדמיוני בלבד, הפך פתאום למציאות.

יכולתי לחוש את אבא פוסע לצידי בארץ הקסומה של ענקים ושל חלומות. יכולתי לשמוע אותו אומר לי: 'את רואה, לוקי ,זה שם החיבה שלי במשפחה,  אם אתה לא מאמין בקסם, לעולם לא תמצא אותם. את האמנת והנה, תראי, מצאת  אותו. זה לא נפלא?' .

וכן, זה היה נפלא. היה זה אחד הימים הכי טובים בחיי. אבא שלי היה שם, ברוחו. יכולתי להרגיש אותו, אבל יותר מכל רציתי שהוא יהיה אתי שם, ממש. הוא היה ללא ספק מאושר מהתסריט, מהעיצוב, מהתלבושות, מתוצאות עבודתם של כל האנשים היצירתיים שהחיו ,באהבה ובתשומת לב את סיפור הלילה טוב ,שנולד בחדר השינה הכפרי הקטן שלנו, באנגליה.

סוף סוף פגשתי את העי'ג ואת הבמאי הידידותי סטיבן ספילברג, האדם היחידי שפגשתי מעודי, המאמין כמוני בקסם ובענקים. כשהגיעה השעה להיפרד, חלפתי על פני חדר השינה בבית היתומים. שורות של מיטות קטנות ניצבו בחדר חשוך, וכמו כל מה ראיתי וחשתי באותו יום, היו אפופות אהבה וקסם.

איור: קוונטין בלייק