לאה נאור : מאחורי הספרים
הסיפור שמאחורי 'זרעים של מסטיק'
היינו, זוג צעיר, עוזבי קיבוץ, עם ילדה קטנה, נטע, ותינוק, אמיר. לא היתה לי עבודה, כי אף אחד לא היה צריך גננית שתגדל לו פרחים, ומקצוע אחר לא היה לי.
ישבתי בבית. כתבתי למגרה, די השתעממתי. יום אחד בא לבקר אותנו חבר, נחום היימן, הוא נחצ'ה מקיבוץ בית אלפא. נחצ'ה היה מוסיקאי, וכבר חיבר כמה מנגינות. לפני שהלך הוא שאל אותי אם יש לי במגרה שיר שמתאים לילדים, כי הוא מאד רוצה שכיתה ו' בבית אלפא תשיר במסיבת סיום השנה שיר שהוא הלחין. חיפשתי במגרה שלי ובאמת מצאתי שיר אחד שיכול להתאים: 'מי אכל את הירח'. נחצ'ה לקח את השיר ונסע לדרכו. כעבור מספר ימים קיבלתי מכתב מתנצל: 'ניסיתי להלחין את השיר, אך לא כל כך הצליח לי. השיר יצא לי עצוב. אולי יש לך שיר אחר?'
לא היה לי שיר אחר. אבל היה לי המון זמן וילדה קטנה, נטע. כתבתי: 'לנטע ולי יש סוד נחמד, שעוד לא גילינו לאף אחד: אנחנו זרענו מתחת לפלסטיק, זרעים של מסטיק, זרעים של מסטיק'. סיימתי את השיר ושלחתי לנחצ'ה. כעבור כמה ימים הגיעה תגובה נרגשת: הלחנתי את השיר. יצא נהדר. עכשיו יש לנו כבר שני שירים. אולי תכתבי עוד עשרה או שניים עשר שירים, תחברי ביניהם בסיפור מתח יוצא מן הכלל, ותהיה לנו הצגה עם שירים? (המלה מחזמר עוד לא נולדה אז).
כמובן שבסוף השנה הציג בית הספר של בית אלפא, בהצלחה מרובה, את ההצגה 'זרעים של מסטיק', סיפור מתח על מלחמה נוראית בין הבנים והבנות סביב ערוגת מסטיק, מאת לאה נאור ונחום היימן. הבמאית המוכשרת היתה המורה מאירה הכהן והשחקנים ילדי בית אלפא.
בחלומותי הוורודים ביותר לא חלמתי שההרפתקה הקטנה הזאת תצא מגבולות בית אלפא. אך בעקבות הצלחת ההצגה יצא בהוצאת ספריית פועלים הספר עם מילות השירים והתווים. חברת התקליטים סי.בי. אס. הזמינה את מלכת הילדים של התקופה ההיא, השחקנית והזמרת דליה פרידלנד, להקליט את השירים עם ילדי בית אלפא. ואני הפסקתי לחפש עבודה כגננית מגדלת פרחים והתחלתי לגדל שירים.
הסיפור מאחורי הספר 'השקט עושה לי חור בראש'
שנים רבות הייתי נוסעת למפגשים עם ילדי בתי הספר ברחבי הארץ. יום אחד הפגישה עם תלמידי כיתות ד' באחד מיישובי הדרום היתה קשה במיוחד. כל כמה דקות עבר מטוס בגובה נמוך והרעיד את בית הספר.
- למה הפסקת לדבר באמצע המשפט? שאלו אותי הילדים.
- הרעש של המטוס הפריע לי, התנצלתי.
- איזה מטוס? התפלאו הילדים.
התברר לי, להפתעתי, כי רעש המטוסים לא מפריע לילדים שגרים בקרבת שדה תעופה, או בסיס צבאי של חיל האוויר . למדתי מן הילדים שאצלם המצב הוא הפוך: אם יום אחד המטוסים לא יטוסו, תהיה להם בעיה, הם לא יוכלו להתרכז בלימודים. כל הזמן תטריד אותם המחשבה: מה קרה? למה הם לא טסים? כמה מטוסים המריאו? כמה נחתו? למה הפסיקו? אולי קרה אסון?
זה קרה באחד מימי ינואר 1991, זמן קצר לפני מלחמת המפרץ. מטוסים המריאו ונחתו מעל בית הספר, והרעש היה קשה. לי במיוחד. זה היה המפגש הגרוע ביותר שהיה לי עם תלמידים, אבל בעקבותיו כתבתי ספר על היחסים המיוחדים במינם בין ילדים לסביבתם, למשפחתם, וביניהם לבין עצמם במצבים של מתח. לספר קראתי: 'השקט עושה לי חור בראש'.
הסיפור מאחורי השיר 'בואי אמא'
כשהיינו זוג צעיר, ללא ילדים, עזבנו את קיבוץ נחל עוז וגרנו זמן קצר בתל אביב,
בדירת גג קטנטונת, בקומה רביעית בלי מעלית. למטה, בקומת הקרקע, גר החבר הכי טוב שלי, ילד בן שלוש. כמעט יום יום הוא היה מטפס במדרגות לקומה הרביעית, והיינו מפטפטים קצת. יום אחד אמרתי לו: מחר לא כדאי לך לבוא, אנחנו עוברים דירה, ולא כדאי שתטפס כל כך הרבה מדרגות ולא תמצא אותי.
הילד פקח זוג עיניים גדולות ואמר לי: אבל לאה, את לא יכולה לעבור דירה, את צריכה לחכות עד שאני אגדל.
עם כל הצער, בכל זאת עברנו דירה. כבר מזמן שכחתי את שמו של הילד ההוא, אבל לא שכחתי את מבטו ואת המלים שאמר לי. עברו אולי עשר שנים, והמלים התגנבו לתוך אחד השירים שלי, השיר 'בואי אמא' מסתיים כך:
'לא, איני רועד בחושך,
ואיני פוחד בכלל.
בואי אמא, בואי אמא,
שבי אתי עד שאגדל.'
הסיפור מאחורי 'חתול תעלול'
זה היה בתחילה שנות השבעים. המוציא-לאור נחמן אוריאלי בא לבקר בביתנו והשיחה התגלגלה על סופר הילדים האמריקאי המפורסם ביותר בעולם, תיאודור סוס גייזל ומדוע לא מתרגמים אותו לעברית.
- לאה גולדברג תרגמה ספר אחד שלו ולא המשיכה, אמרתי.
- מדוע? שאל.
- קשה מאד לתרגם אותו. אולי אי אפשר. הוא משתולל עם הציורים והחרוזים, קשה לתרגם את להטוטי הקצב והמלים שלו.
- היית רוצה לנסות?
- האמת שניסיתי. תרגמתי אותו לעצמי. אני מנסה לשפר את ידיעותי באנגלית דרך תרגום שירים שאני אוהבת במיוחד, ואותו אני אוהבת במיוחד. תרגמתי את THE CAT IN THE HAT.
- החתול עם הכובע?
- לא. חתול תעלול.
- והכובע?
- איבדתי אותו.
נחמן לקח את התרגום שלי ואני שכחתי מכל העניין.
יום אחד, אחרי שמונה שנים בערך, טילפנה אלי אסתר סופר, שהיתה אז עורכת ספרי הילדים בהוצאת הספרים 'כתר'. 'אני שמחה לספר לך שזכית בתחרות לתרגומי דוקטור סוס לעברית', היא אמרה.
- איזו תחרות? לא שמעתי על שום תחרות, התפלאתי.
- היתה תחרות ואת זכית.
- אבל לא השתתפתי.
- אה, כן, נחמן אוריאלי מסר כתב יד שלך, כשעבד פה זמן קצר.
הספר הראשון בסידרת דוקטור סוס בעברית, בהוצאת 'כתר', הופיע ב-1979. מאז עברו עשרות שנים. תרגום ספריו של דוקטור סוס לא נעשה לי קל יותר עם השנים. אני מנסה להיכנס איכשהו לראש שלו, ולחשוב אם הוא עצמו היה צריך להעביר את הספר משפה לשפה, מתרבות לתרבות, מה היה חשוב לו ביותר? על מה בשום אופן הוא לא היה מוותר?
דוקטור סוס כתב ארבעים ושמונה ספרים.
אני תרגמתי שלושים ספרים מתוכם. כולם יצאו בהוצאת 'כתר'.
לשמחתי זכיתי בעיטור אנדרסן לתרגומי מופת על עבודתי זאת.
היינו, זוג צעיר, עוזבי קיבוץ, עם ילדה קטנה, נטע, ותינוק, אמיר. לא היתה לי עבודה, כי אף אחד לא היה צריך גננית שתגדל לו פרחים, ומקצוע אחר לא היה לי.
ישבתי בבית. כתבתי למגרה, די השתעממתי. יום אחד בא לבקר אותנו חבר, נחום היימן, הוא נחצ'ה מקיבוץ בית אלפא. נחצ'ה היה מוסיקאי, וכבר חיבר כמה מנגינות. לפני שהלך הוא שאל אותי אם יש לי במגרה שיר שמתאים לילדים, כי הוא מאד רוצה שכיתה ו' בבית אלפא תשיר במסיבת סיום השנה שיר שהוא הלחין. חיפשתי במגרה שלי ובאמת מצאתי שיר אחד שיכול להתאים: 'מי אכל את הירח'. נחצ'ה לקח את השיר ונסע לדרכו. כעבור מספר ימים קיבלתי מכתב מתנצל: 'ניסיתי להלחין את השיר, אך לא כל כך הצליח לי. השיר יצא לי עצוב. אולי יש לך שיר אחר?'
לא היה לי שיר אחר. אבל היה לי המון זמן וילדה קטנה, נטע. כתבתי: 'לנטע ולי יש סוד נחמד, שעוד לא גילינו לאף אחד: אנחנו זרענו מתחת לפלסטיק, זרעים של מסטיק, זרעים של מסטיק'. סיימתי את השיר ושלחתי לנחצ'ה. כעבור כמה ימים הגיעה תגובה נרגשת: הלחנתי את השיר. יצא נהדר. עכשיו יש לנו כבר שני שירים. אולי תכתבי עוד עשרה או שניים עשר שירים, תחברי ביניהם בסיפור מתח יוצא מן הכלל, ותהיה לנו הצגה עם שירים? (המלה מחזמר עוד לא נולדה אז).
כמובן שבסוף השנה הציג בית הספר של בית אלפא, בהצלחה מרובה, את ההצגה 'זרעים של מסטיק', סיפור מתח על מלחמה נוראית בין הבנים והבנות סביב ערוגת מסטיק, מאת לאה נאור ונחום היימן. הבמאית המוכשרת היתה המורה מאירה הכהן והשחקנים ילדי בית אלפא.
בחלומותי הוורודים ביותר לא חלמתי שההרפתקה הקטנה הזאת תצא מגבולות בית אלפא. אך בעקבות הצלחת ההצגה יצא בהוצאת ספריית פועלים הספר עם מילות השירים והתווים. חברת התקליטים סי.בי. אס. הזמינה את מלכת הילדים של התקופה ההיא, השחקנית והזמרת דליה פרידלנד, להקליט את השירים עם ילדי בית אלפא. ואני הפסקתי לחפש עבודה כגננית מגדלת פרחים והתחלתי לגדל שירים.
הסיפור מאחורי הספר 'השקט עושה לי חור בראש'
שנים רבות הייתי נוסעת למפגשים עם ילדי בתי הספר ברחבי הארץ. יום אחד הפגישה עם תלמידי כיתות ד' באחד מיישובי הדרום היתה קשה במיוחד. כל כמה דקות עבר מטוס בגובה נמוך והרעיד את בית הספר.
- למה הפסקת לדבר באמצע המשפט? שאלו אותי הילדים.
- הרעש של המטוס הפריע לי, התנצלתי.
- איזה מטוס? התפלאו הילדים.
התברר לי, להפתעתי, כי רעש המטוסים לא מפריע לילדים שגרים בקרבת שדה תעופה, או בסיס צבאי של חיל האוויר . למדתי מן הילדים שאצלם המצב הוא הפוך: אם יום אחד המטוסים לא יטוסו, תהיה להם בעיה, הם לא יוכלו להתרכז בלימודים. כל הזמן תטריד אותם המחשבה: מה קרה? למה הם לא טסים? כמה מטוסים המריאו? כמה נחתו? למה הפסיקו? אולי קרה אסון?
זה קרה באחד מימי ינואר 1991, זמן קצר לפני מלחמת המפרץ. מטוסים המריאו ונחתו מעל בית הספר, והרעש היה קשה. לי במיוחד. זה היה המפגש הגרוע ביותר שהיה לי עם תלמידים, אבל בעקבותיו כתבתי ספר על היחסים המיוחדים במינם בין ילדים לסביבתם, למשפחתם, וביניהם לבין עצמם במצבים של מתח. לספר קראתי: 'השקט עושה לי חור בראש'.
הסיפור מאחורי השיר 'בואי אמא'
כשהיינו זוג צעיר, ללא ילדים, עזבנו את קיבוץ נחל עוז וגרנו זמן קצר בתל אביב,
בדירת גג קטנטונת, בקומה רביעית בלי מעלית. למטה, בקומת הקרקע, גר החבר הכי טוב שלי, ילד בן שלוש. כמעט יום יום הוא היה מטפס במדרגות לקומה הרביעית, והיינו מפטפטים קצת. יום אחד אמרתי לו: מחר לא כדאי לך לבוא, אנחנו עוברים דירה, ולא כדאי שתטפס כל כך הרבה מדרגות ולא תמצא אותי.
הילד פקח זוג עיניים גדולות ואמר לי: אבל לאה, את לא יכולה לעבור דירה, את צריכה לחכות עד שאני אגדל.
עם כל הצער, בכל זאת עברנו דירה. כבר מזמן שכחתי את שמו של הילד ההוא, אבל לא שכחתי את מבטו ואת המלים שאמר לי. עברו אולי עשר שנים, והמלים התגנבו לתוך אחד השירים שלי, השיר 'בואי אמא' מסתיים כך:
'לא, איני רועד בחושך,
ואיני פוחד בכלל.
בואי אמא, בואי אמא,
שבי אתי עד שאגדל.'
הסיפור מאחורי 'חתול תעלול'
זה היה בתחילה שנות השבעים. המוציא-לאור נחמן אוריאלי בא לבקר בביתנו והשיחה התגלגלה על סופר הילדים האמריקאי המפורסם ביותר בעולם, תיאודור סוס גייזל ומדוע לא מתרגמים אותו לעברית.
- לאה גולדברג תרגמה ספר אחד שלו ולא המשיכה, אמרתי.
- מדוע? שאל.
- קשה מאד לתרגם אותו. אולי אי אפשר. הוא משתולל עם הציורים והחרוזים, קשה לתרגם את להטוטי הקצב והמלים שלו.
- היית רוצה לנסות?
- האמת שניסיתי. תרגמתי אותו לעצמי. אני מנסה לשפר את ידיעותי באנגלית דרך תרגום שירים שאני אוהבת במיוחד, ואותו אני אוהבת במיוחד. תרגמתי את THE CAT IN THE HAT.
- החתול עם הכובע?
- לא. חתול תעלול.
- והכובע?
- איבדתי אותו.
נחמן לקח את התרגום שלי ואני שכחתי מכל העניין.
יום אחד, אחרי שמונה שנים בערך, טילפנה אלי אסתר סופר, שהיתה אז עורכת ספרי הילדים בהוצאת הספרים 'כתר'. 'אני שמחה לספר לך שזכית בתחרות לתרגומי דוקטור סוס לעברית', היא אמרה.
- איזו תחרות? לא שמעתי על שום תחרות, התפלאתי.
- היתה תחרות ואת זכית.
- אבל לא השתתפתי.
- אה, כן, נחמן אוריאלי מסר כתב יד שלך, כשעבד פה זמן קצר.
הספר הראשון בסידרת דוקטור סוס בעברית, בהוצאת 'כתר', הופיע ב-1979. מאז עברו עשרות שנים. תרגום ספריו של דוקטור סוס לא נעשה לי קל יותר עם השנים. אני מנסה להיכנס איכשהו לראש שלו, ולחשוב אם הוא עצמו היה צריך להעביר את הספר משפה לשפה, מתרבות לתרבות, מה היה חשוב לו ביותר? על מה בשום אופן הוא לא היה מוותר?
דוקטור סוס כתב ארבעים ושמונה ספרים.
אני תרגמתי שלושים ספרים מתוכם. כולם יצאו בהוצאת 'כתר'.
לשמחתי זכיתי בעיטור אנדרסן לתרגומי מופת על עבודתי זאת.