קדיה מולודובסקי : שאלות ותשובות
איזה מין ילדה היית?
הייתי ילדה צחקנית, פרחחית. בביתנו החדירו בי אהבה עזה ליהדות. למדתי עברית מגיל רך והתחלתי לכתוב שירים בגיל שמונה, אבל איש לא קרא אותם. בצעירותי לא שאפתי להיות משוררת. אני חשבתי שמשוררים הם חצי מלאכים. והרי אני אינני חצי מלאך. רציתי להיות גננת, לעבוד עם ילדים, אבל השירה דחקה בי והיא שקבעה את דרכי בחיים.
מדוע כתבת ביידיש?
כתיבת שירים היא עניין פנימי מאוד שבא מעומק הלב. שפת היידיש קרובה ללבי משום שבה דיברו אבותי ואבות אבותי. אצלנו בבית דיברו יידיש, אבל קראו וכתבו עברית. וכך, אני מדברת עברית, אבל את היידיש אני חיה ובה אני כותבת.
אילו נושאים עניינו אותך?
יותר מכל עניינו אותי חיי היהודים בפולין. גרתי בוורשה והעוני היה גדול. ילדים היו רצים ברחובות ומוכרים משקאות ובייגל. על הילדים האלה כתבתי מפני שאהבתי אותם. העוני שלהם הכאיב לי, אבל ראיתי בהם יופי שאבד למבוגרים. תחילה כתבתי שירים על ילדים ולא לילדים. מאוחר יותר רציתי שגם ילדים יבינו מה אני כותבת והתחלתי לכתוב שירים שנועדו להם.
האם היה לך קשר עם קוראיך הצעירים?
מאות ילדים כתבו לי מכתבים, אבל לא יכולתי להשיב לכולם. אני מדברת אליהם באמצעות שירי. אבל היו לי כמה חוויות נחמדות. כשביקרתי בקיבוץ יגור, הצטופפו ילדים מתחת לחלוני ושרו: 'פתחו את השער.' ילדה אחת כתבה לי: כמו בשיר גם אני נותנת לאחי הצעיר את המעיל. וילד אחר כתב: קדיה היקרה, מה איתך! את כותבת על דברים עצובים- וזה שמח!
למי כיוונת את שיריך?
כשכותבים שירים לא חושבים על הקוראים. כותבים מה שיש על הלב. אלה שמתעניינים בקוראים הם לרוב משוררים שיש להם כוונות. כתיבה אמיתית היא ללא כוונות. אינני דואגת שמא לא יהיו לי קוראים. לא התעניינתי בתרגום שירי לאנגלית ולא השתדלתי שיתרגמו אותם לעברית. לדעתי אין זה מעניינו של משורר. כל עניינו - הכתיבה עצמה. הקהל שלי נמצא באמריקה. שם יש הוצאות ספרים ביידיש וקוראים רבים. ועם זאת, היום המאושר בחיי היה כשקיבלתי מארץ ישראל את ספר שירי 'פתחו את השער' שתורגם לעברית.
אילו משוררים אהובים עליך במיוחד?
אני אוהבת משוררים שכותבים מעמקי ליבם כמו למשל אלתרמן ולייויק, משוררים שכתיבתם היא ראי לעם שלנו ושכותבים ביידיש ובעברית. מילדותי התרגלתי לראות בשתי השפות האלה חלק מהעם. בשנים שבהן חייתי בארץ היתה כאן התנגדות גדולה לשפת היידיש. ולי לא היה עניין להתחיל במלחמה בשבילה. אינני לוחמת ולכן חזרתי לקהל שלי באמריקה.
נירה הראל
על פי ראיונות עם קדיה מולודובסקי , שפורסמו בעיתונות במהלך ביקורה בארץ.
הייתי ילדה צחקנית, פרחחית. בביתנו החדירו בי אהבה עזה ליהדות. למדתי עברית מגיל רך והתחלתי לכתוב שירים בגיל שמונה, אבל איש לא קרא אותם. בצעירותי לא שאפתי להיות משוררת. אני חשבתי שמשוררים הם חצי מלאכים. והרי אני אינני חצי מלאך. רציתי להיות גננת, לעבוד עם ילדים, אבל השירה דחקה בי והיא שקבעה את דרכי בחיים.
מדוע כתבת ביידיש?
כתיבת שירים היא עניין פנימי מאוד שבא מעומק הלב. שפת היידיש קרובה ללבי משום שבה דיברו אבותי ואבות אבותי. אצלנו בבית דיברו יידיש, אבל קראו וכתבו עברית. וכך, אני מדברת עברית, אבל את היידיש אני חיה ובה אני כותבת.
אילו נושאים עניינו אותך?
יותר מכל עניינו אותי חיי היהודים בפולין. גרתי בוורשה והעוני היה גדול. ילדים היו רצים ברחובות ומוכרים משקאות ובייגל. על הילדים האלה כתבתי מפני שאהבתי אותם. העוני שלהם הכאיב לי, אבל ראיתי בהם יופי שאבד למבוגרים. תחילה כתבתי שירים על ילדים ולא לילדים. מאוחר יותר רציתי שגם ילדים יבינו מה אני כותבת והתחלתי לכתוב שירים שנועדו להם.
האם היה לך קשר עם קוראיך הצעירים?
מאות ילדים כתבו לי מכתבים, אבל לא יכולתי להשיב לכולם. אני מדברת אליהם באמצעות שירי. אבל היו לי כמה חוויות נחמדות. כשביקרתי בקיבוץ יגור, הצטופפו ילדים מתחת לחלוני ושרו: 'פתחו את השער.' ילדה אחת כתבה לי: כמו בשיר גם אני נותנת לאחי הצעיר את המעיל. וילד אחר כתב: קדיה היקרה, מה איתך! את כותבת על דברים עצובים- וזה שמח!
למי כיוונת את שיריך?
כשכותבים שירים לא חושבים על הקוראים. כותבים מה שיש על הלב. אלה שמתעניינים בקוראים הם לרוב משוררים שיש להם כוונות. כתיבה אמיתית היא ללא כוונות. אינני דואגת שמא לא יהיו לי קוראים. לא התעניינתי בתרגום שירי לאנגלית ולא השתדלתי שיתרגמו אותם לעברית. לדעתי אין זה מעניינו של משורר. כל עניינו - הכתיבה עצמה. הקהל שלי נמצא באמריקה. שם יש הוצאות ספרים ביידיש וקוראים רבים. ועם זאת, היום המאושר בחיי היה כשקיבלתי מארץ ישראל את ספר שירי 'פתחו את השער' שתורגם לעברית.
אילו משוררים אהובים עליך במיוחד?
אני אוהבת משוררים שכותבים מעמקי ליבם כמו למשל אלתרמן ולייויק, משוררים שכתיבתם היא ראי לעם שלנו ושכותבים ביידיש ובעברית. מילדותי התרגלתי לראות בשתי השפות האלה חלק מהעם. בשנים שבהן חייתי בארץ היתה כאן התנגדות גדולה לשפת היידיש. ולי לא היה עניין להתחיל במלחמה בשבילה. אינני לוחמת ולכן חזרתי לקהל שלי באמריקה.
נירה הראל
על פי ראיונות עם קדיה מולודובסקי , שפורסמו בעיתונות במהלך ביקורה בארץ.