אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

דניאלה כרמי : מאחורי הספרים

 מאחורי הספרים

'אני סמיר, אני יונתן, ואני לודמילה, הילדה שלא אוכלת', קראו אלי בגרמנית ילדים בספריית ילדים בחלק המזרחי (לשעבר הנפרד) של ברלין.
ספרייה כזו לא ראיתי בשום מקום בעולם. פעם בשבוע באים כ -12 ילדים אחר-הצהריים לספרייה, מצוידים בתיק ובו פיג'מה ומברשת שיניים. יחד עם שתי מדריכות הם קוראים סיפור. אחר-כך אוכלים ארוחת ערב בחדר אוכל קטן, לובשים פיג'מה וישנים בספרייה. בבוקר הם קמים ומספרים חלומות וגם מכינים יחד הצגה, לאורך השנה, לפי ספר שהם בוחרים.
הילדים שפגשתי כשביקרתי שם, השתתפו בהצגה לפי הספר 'סמיר ויונתן על כוכב מאדים', שתורגם לגרמנית, והכירו את הדמויות של הספר כמעט טוב יותר ממני, כי כל אחד מהם היה דמות מתוך הסיפור.

לקבל מכתבים או אימיילים מקוראים, או לקבל סתם ד'שים בכל מיני דרכים, זה אחד הדברים המשמחים במקצוע הזה.
שלום, מדברת נוריקו סאן מיפן, אמרה לי פעם אשה בעברית שוטפת, בטלפון. חשבתי שמישהו עובד עלי. (בראש צלצל לי 'נוריקו סאן הילדה מיפן' של אסטריד לינדגרן). התברר שנוריקו היא המתרגמת של 'סמיר ויונתן על כוכב מאדים' ליפנית.
מאיפה את מדברת? שאלתי.
מגבעה ליד טוקיו, מול הר הגעש פוג'י, המפורסם.
בצעירותה עבדה נוריקו היפנית כמתנדבת במשך שנתיים בקיבוץ, ועכשיו היא מנהלת מסעדה מול הר פוג'י, ובחורף כותבת סיפורי ילדים ומתרגמת מעברית. תוך כדי תרגום הספר קשרנו קשר של אימיילים, ואחרי שהספר יצא ביפן, קראה לי נוריקו מכתב שקבלה מזקן יפני, שחובב ספרים לבני הנעורים:
'לא ידעתי שום פרטים על הסכסוך בישראל', כתב לה אותו קורא. 'אבל במיוחד נקשרתי לסיפור כי גם אני שוכב כרגע בבית-חולים, כמו סמיר עם חבריו בחדר 6. והסיפור מחזיר אותי לילדותי. ילדים הם ילדים בכל מקום על פני כדור הארץ....'.

'הפיצוץ ברחוב אהל'ן', עורר מחלוקות בעיקר כשעובד להצגה ב'תיאטרון הילדים והנוער'. היו מורים שהתנגדו להצגת הספר בתיאטרון שנתמך על ידי משרד החינוך. טענת המתנגדים: גיבורת ספר שאביה ערבי ואמא יהודיה היא 'דמות בעייתית'.
שר החינוך אז (יצחק נבון) ארגן מסיבת עיתונאים בתיאטרון ירושלים, לאחר שההצגה הוצגה לקהל של מורים מכל הארץ והוחלט לגנוז אותה. מאוחר יותר התארגנו כמה מורות מן המחלקה לתוכניות לימודים במשרד החינוך. הן דרשו להכניס את הספר לתוכנית הלימודים וניהלו מאבק נחוש ואמיץ עד שהצליחו.

'הלכתי בעקבות האיורים ומצאתי כמעט את כל הבתים מ'מסע על קורקינט', אמר ילד למאיירת הילה חבקין. בספר שהוא מסע בין בתים בתל-אביב-יפו, ציָינו בעמוד האחרון באלו רחובות אפשר לנסות לחפש את הבתים שמופיעים בספר, כדי שיהיה תמריץ קטן לקוראים הצעירים להרים לפעמים את המבט ולהתבונן לרגע בבתים הישנים והחדשים,המתקלפים והנוצצים, הרגילים וגם המוזרים, של העיר המגוונת הזאת. אותו ילד הציע לאמו לעשות מסע כזה. מעניין אם הוא פגש את החילזון הגדול מרחוב פרישמן...

'אולי נקפוץ לרחוב אפרתה לראות קיפודים?' הציע לי יום אחד בני תום כשהיה בגן-חובה. 'ילדה אחת מהגן שלי אומרת שבכל יום רביעי אחר-הצהריים עוברים שם קיפודים...'.
אנחנו עקבנו וחיפשנו, אבל לא נתקלנו בקיפודים בשכונת תלפיות בירושלים. בעקבות הכישלון ובתקווה לפגוש בכל זאת קיפוד קטן ברחוב, נכתב הספר 'קיפודים ברחוב אפרתה'.