שלומית כהן אסיף : שאלות ותשובות

צילום: דינה גונה

שאלות ותשובות
רשימת ספרים
מאחורי הספרים
אלבום תמונות

את זוכרת בעל פה את כל השירים שלך?
לא.אם אזכור את השירים הישנים, לא יישאר לי מקום בראש לשירים
ולסיפורים חדשים.

איזה תחביבים יש לך?
אני אוהבת שני דברים שמתחילים ב-ס': ספרים וסרטים.

כשהיית קטנה, רצית להיות סופרת?
רציתי להיות זמרת, חשבתי שיש לי קול יפה ואני יודעת לשיר.

מיהם הסופרים האהובים עליך?
הנס כריסטיאן אנדרסן ואריך קסטנר.

איפה את כותבת?
רק בבית, רק בחדר שלי מול שולחן עץ ישן, עליו הכנתי את שיעורי הבית
כשהייתי קטנה. ממש אותו שולחן.

כמה שירים וכמה סיפורים כתבת?
משורר אינו סופר את השירים שלו, כמו שהים אינו סופר את הגלים.

איך את מוצאת את הזמרים שמבצעים את השירים שלך?
אני לא מחפשת אותם, הם מוצאים אותי. גם זמרים וגם מלחינים קוראים
ספרים. את מרבית השירים שלי שר הזמר יהורם גאון, זאת בעקבות סדרה לילדים 'גאון של אבא' שהפיקה הטלוויזיה החינוכית. יהורם שר עשרות שירים מספרי השונים.

איך את בוחרת שמות לספרים?
לפי שם הגיבור הראשי {'הארנב ממושי, 'המלך ממדו', 'דוקטור מרשמלו מלו', 'נער העפיפונים'); האווירה של הספר {'המחבוא של הרוח', 'הירח בוכה כוכבים' 'מאחורי וילון האפרסקים';) שורה או שיר שאני אוהבת במיוחד {'נשיקה בכיס', 'הצימוקים הם ענבים עצובים').

איך את בוחרת מאיירים לספרים שלך?
אני מבקרת בתערוכות ציור, מדפדפת בספרי ילדים מצוירים, ולעיתים
הטלפון בביתי מצלצל וצייר מציג את עצמו ויוזם פגישה.

האם את מתערבת בעבודתו של הצייר?
אני רק בוחרת את הצייר, אינני מתערבת בעבודתו. אנחנו במקרה שני
אומנים שגרים באותו ספר. הצייר לא אומר לי איך לכתוב, אני לא אומרת
לו איך לצייר. אומנות אינה אוהבת התערבות.

כמה זמן לוקח לך לכתוב שיר או אגדה?
אני יכולה לכתוב שיר בדקה או בעשר שנים. לפעמים השיר נכתב קודם
בראש,ואני מתקנת אותו בראש אינספור פעמים. סופר הוא לא רק סופר
כשהוא יושב וכותב, אלא גם כשהוא אוגר חלומות ותמונות. גם כשאני
הולכת לסופרמרקט אני סופרת, גם כשאני שוחה בבריכה אני סופרת.
העיניים שלי הן מצלמות, אני כל הזמן מצלמת ושומרת את התמונות,
ואחר-כך מפתחת אותן, בדיוק כמו צלם.

מה את אוהבת יותר- לכתוב שירים או אגדות?
אני אוהבת לכתוב אגדות, אבל אני חולמת יותר שירים. לכן יש לי יותר
ספרי שירה ופחות ספרי אגדות.

כמה הצגות הפיקו מהספרים שלך?
עד עתה הופקו עשר הצגות. הראשונה היתה 'מחשבות שאינן רוצות
לישון',ועכשיו יש מספר הצגות: 'ליצן הדובדבן' ,{הפקה:תיאטרון גושן, 'ילדה
בתוך עציץ' הפקה:'תיאטרון הקרון, 'הארנב ממושי' הצגת בובות, הפקה: תיאטרון
המעשיות(, 'נשיקה בכיס' )תיאטרון הילדים והנוער ע'ש אורנה פורת.
'הגמד גמדן והקוסם תותן' )תיאטרון המעשיות, 'נער העפיפונים' {תיאטרון גושן).

האם את עדיין פוחדת מן החושך?
כן, אני לא יודעת באיזה גיל מפסיקים לפחד מן החושך.

למה את כותבת הרבה על עכברים?
כתבתי שלושה ספרים על עכברים: 'מסיבה בגן העכברים' ו'הסוד של
העכבר זנזיבר' 'סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק'וכתבתי עליהם הרבה אגדות ושירים. אולי בגלל שפעם פחדתי מחתולים...

כמה פרסים קיבלת?
קיבלתי 15 פרסים, וכל פרס הוא סוכריה. קיבלתי פעמיים את פרס זאב
לספרות ילדים, פעמיים את פרס ראש הממשלה וגם את פרס אקו'ם
על מפעל חיים בתחום ספרות הילדים והנוער, פרס ע'ש פניה
ברגשטין ועוד...

האם ילדים כותבים לך מכתבים? האם את עונה?
כן,גם המכתבים הם חופן סוכריות. אני מקבלת אלפי מכתבים, אבל
לצערי אני לא מסוגלת להשיב על כולם. פעם השבתי על כל מכתב
ומכתב,עכשיו כבר לא.

באיזה גיל נעשית סופרת?
לא נעשים סופרים בגיל מסוים. זה עניין של תהליך, זה קורה לאט לאט
לאט.לשאול סופר באיזה גיל הוא נעשה סופר זה כמו לשאול: 'ילד,
באיזה גיל גדלת'?

מניין באים הרעיונות ליצירות שלך?
כל תינוק נולד עם מתנה בכף היד. המתנה שלי היא חלום. אני במקרה
חולמת,במקרה זוכרת את החלומות שלי ובמקרה החלומות הם שירים
ואגדות.אני גם משחקת במילים ונולד לי שיר. אני כותבת על דברים
שקרו לי באמת, אני ממציאה דברים - מקטינה אותם, מגדילה אותם,
משחקת עם המציאות. ואני אוהבת לעמוד ליד החלון, להסתכל באנשים
ולהמציא עליהם משהו. חוץ מזה, גם אני הייתי פעם ילדה. אני ילדה
לשעבר שנזכרת מדי פעם בילדות שלה וכותבת.

מהו הדבר שנותן לך ביטחון?
הבית. ריבת התאנים של אמא שלי.

למה הסוף באגדות תמיד טוב?
גם אני רוצה לישון בשקט, שהמכשפה תירגע והדרקון יתרחק. רק
כשהכול מסתדר אני יכולה להירדם ולחלום משהו חדש.

למה שמות הגיבורים שלך כל-כך מוזרים?
בעיני הם כלל אינם מוזרים. זה מה שאני חולמת. גם את שמות
הגיבורים שלי אני חולמת. אולי בחלום אני משחקת בהברות וכתוצאה מן
המשחק הזה נולד שם שנראה מוזר.

את כותבת שירים כשאת עצובה או כשאת שמחה?
כשאני עצובה- אני כותבת שירים מצחיקים. כשאני שמחה- אני כותבת
שירים עצובים. בקייץ אני כותבת את שירי החורף שלי ובחורף אני כותבת
את שירי הים, הקונכיות, האבטיח.
אני כותבת מתוך געגוע. אני תמיד מתגעגעת לילדה שלומית. היא תמיד יושבת לי על הכתפיים ומובילה אותי... מעניין מה היא חושבת על השירים ועל הסיפורים שלי?

האם יש קשר בין הספרים השונים שלך?
ודאי.כל ספר הוא עוד חדר בבית שאני בונה. ואולי כל ספר הוא עוד חלון
בחדר הפרטי שלי.

מהי התכונה הכי רעה שלך?
אנ יחסרת ביטחון... תמיד מפחדת, תמיד חוששת, מאוד פסימית, לא
סומכת על אף אחד... רק על עצמי.

מהי התכונה הכי טובה שלך?
אני יודעת להתחבא ולהסתתר שלא יראו אותי.

אולי תצטטי לנו את אחד משירייך?
אני בוחרת את השיר 'תפוז בארגז התופחים' מתוך ספרי 'מאחורי וילון האפרסקים'

תפוז בארגז התפוחים

בארגז תפוחי העץ
נימנם לו תפוז.
בין התפוחים
נימנם שם בלי לזוז.

בארגז התפוחים התחילו לרטון:
'זה לא הארגז שלך, תפוז
קפצת לארגז הלא-נכון.
מה אתה עושה בין כולנו?
העיגול שלך הוא לא העיגול שלנו.
מה אתה עושה איתנו?
הריח שלך הוא לא הריח שלנו.
מה לך ולנו,
הצבע שלך הוא לא הצבע שלנו.'

ענה לתפוחים בארגז,
ענה התפוז בקול נרגז:
'דברים כאלה קורים
כשהארגז פתוח.
גם בארגז התפוזים
אפשר למצוא תפוח.'