אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

אסתר שטרייט וורצל : שאלות ותשובות


מתי ואיך התחלת לכתוב?

אבי היה סופר ובאי ביתנו היו סופרים ומשוררים.
מיום שאני זוכרת את עצמי, חלמתי להיות סופרת.
כשהייתי בת 7 וגליתי שאני יודעת לקרוא, התחלתי לכתוב שירים.
כתבתי על התרנגולות בחצר שלנו, על הגדי שחורי שאהבתי כנפשי ועל בני משפחתי שנשארו בגולה.
את דאגתי להם, בימי מלחמת העולם השנייה, הבעתי בשירי.
ליום הולדתי העשירי הביא לי אבי מחברת עבה ואמר לי:
כל ערב, לפני לכתך לישון, תפתחי את המחברת ותשאלי את עצמך איך עבר עלי היום הזה? מה הרגשתי? מה חשבתי? עם מי רבתי?
את מי אהבתי? ואת כל זה תספרי בכתב למחברת.
בזכות היומן הזה למדתי לחוש את סוד הקסם של הכתיבה.

האם את מספרת על מה שקרה באמת או שאת מדמיינת הכל?

אילו היו הספרים שלי 'אמיתיים', כי אז לא הייתי סופרת, אלא הסטוריונית או עיתונאית. הספרים שלי 'נולדו' בזכות הדמיון.
אני ממציאה את העלילה ואת דמויות הגיבורים.
באמצעות הרקע אני יוצרת מציאות כמו אמיתית.
הייטיב לבטא זאת הפילוסוף אריסטו, שחי ביוון העתיקה:
מה ההבדל בין הסטוריה ובין ספרות?
ההסטוריה מתארת את מה שקרה ואילו הספרות מספרת על מה שעשוי היה לקרות.
וסיכם זאת בשלוש מלים משה אבן- עזרא, משורר ופילוסוף יהודי שחי בימי הביניים:
מיטב השיר- כזבו.
כלומר החלק הטוב ביצירה הוא השקר, או במלים אחרות - הדמיון.

מדוע את מרבה להשתמש בכתיבתך ב'סוף פתוח?'

אני בוטחת בקוראי שישלימו מדמיונם את מה שלא סגרתי בעצמי אחרי שעשו את כל הדרך מתחילת הספר ועד סופו.
במקרה של הספר 'אורי', עמדו לפני שתי אפשרויות-
'להרוג' אותו, או להחזיר אותו בשלום ולהשיא אותו ואת עפרה.
לא היה לי לב להרוג אותו וגם לא רציתי סיום מתקתק לספר, לכן החלטתי להניח לקוראים להשלים בדמיונם את החסר.

מתי ואיך את קובעת את שם הספר?

כשאני מתקרבת לגמר הכתיבה, אני מתחילה לשאול את עצמי מה יהיה שמו של הספר.
זו תמיד בעיה, מפני שהשם צריך להיות קצר וכובש ואני רוצה שיכיל את עיקרו של הספר.
אני מתלבטת ארוכות ביחס לשמות ספרי, ולפעמים אני מחליטה על השם אחרי שהספר מודפס.

איך נולד ספר?

בתשובה לשאלה זו, אצטט קטע מתוך ספרי 'מאורי עד אדי':
'איך נולד ספר? בוודאי לא על פי החלטה או תכנית קבועה מראש.
תנאי ראשון: הניצוץ. הזיק הבוער בלב.
לא כל אדם נולד עם הניצוץ הזה. רק מעטים זוכים בו.
מרגע שמראה כלשהו או דמות כלשהי או בדל עלילה מבעירים את הניצוץ, הכול משתנה באדם.
וכמו אש נושפת ביוצר, מאלצת אותו להתנתק מהעולם שבחוץ, להתיישב אל שולחן הכתיבה ולשקוע בעולם החדש ההולך ובוקע מתוכו.'