ע. הלל : מאחורי הספרים

בסימפוזיון על ספרות ילדים שהתפרסם במוסף הספרות 'משא' של העיתון 'למרחב', בהנחיית החוקר מנחם רגב, השתתף ע. הלל.
הנה כמה מהדברים שאמר באותה הזדמנות:

' התחושה שלי לגבי ספרות ילדים- תחושה בלבד, שכן אני רחוק מהגדרות, רחוק מדעתנות, זו תחושתו של אדם המתגנב אל ילדותו. לא זו בלבד שהילדות היא חלק מחייו, שאין אנו סוגרים את הדלת אחריה והולכים הלאה, שהרי אלה החדרים ואולי הארמונות שאנחנו משתדלים לחזור ולהתגנב אליהם וליהנות מהם הנאה מחודשת, כמבוגרים. לא הייתי אומר שאלה מים גנובים. אדרבא, אלה מים בהחלט מותרים, לגאליים. וזוה טיבה של ההנאה, אשר לפי דעתי, זוכים בה רוב האנשים העוסקים בכתיבה לילדים. כאילו אנחנו חיים מחדש את ילדותנו.דבר זה אנחנו עושים, בצורה זו או אחרת, בכל שטחי האמנות (גם בחלום) . שכן בכל שטחי האמנות מהווה ילדותנו חלק אינטגרלי. היא הבסיס, היסוד של חיינו, מעגל זה של לידה, חיים, מוות, שאנו חולפים במחזורו הקצר, אשר הילדות, הנעורים הם צידו המשמח, הפורה. וככל שמתבגרים אנו יותר, מעריכים ומוקירים אנו את פריחת הילדות הזאת. בגיל מוקדם מאוד מסוגלים אנו לחוש את תחושות הזיקנה והמוות ולפחוד ולחשוש מהן. שמחים אנו על החיים וחוששים מן המוות, המחלה, הכיליון- מכל מה שמרחיק אותנו מאותה עת קדומה, נפלאה. האמנות והכתיבה לילדים בכללה, הן דרך כמעט נואשת להאחז בילדות, שהיא אותה 'עת קדומה, נפלאה '...ספרות ילדים היא ספרות שסופרים כותבים לעצמם. אולי הגדרה זו מחייבת יותר מדי. אך לגבי דידי נכונה היא. ספרות שאני כותב לעצמי...'