אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

רוני גבעתי : מאחורי הספרים

ילדי הבריכה הנסתרת:

זאביק הכורם הביא יעלה פצועה קשה לפינת החי בעין גדי. הייתי מורה של כיתות ד- ה, וילדי כיתתי עזרו לטפל בה עד שהתאוששה, ונקשרו אליה מאוד. כעבור כחודשיים, הופיעו שני אנשים מהחברה להגנת הטבע, ובנימוק שהיעל היא חית בר מוגנת, דרשו שנמסור להם אותה. הילדים התארגנו וערכו הפגנה עם שלטים, רצו לפינת חי, הקיפו את היעלה במעגל ולא הסכימו לקבל במקומה שום בעל חיים אחר שהוצע להם. התרשמתי ממעשי הילדים, והתחלתי לכתוב את 'ילדי הבריכה הנסתרת.'

אור בארץ הענקים:

חשבתי לספר על עולם, שיש בו מקום לבני אדם שונים ומשונים, בעזרת אגדה על ענק, ילדה, וגמד. בסוף כתיבת כל פרק הייתי הולכת אל שכנתי נעמי בת ה- 8, קוראת לה את הפרק לפני השינה, והיא היתה מקשיבה, ולפעמים גם מציעה הצעות. וכך נכתב לו הסיפור, בליווי של נעמי.

ברבורים מאגם אחר:

בגיל 10 נסעתי עם הורי ללונדון, שם הם עבדו כשליחים עם יהודים מתנועת 'הבונים' ועזרו להם לעלות ארצה. המעבר לעיר גדולה ולשפה זרה היה מבהיל. פתאום הייתי שונה מרוב הילדים. נתקלתי שם גם באנטישמיות, כשחבורת ילדים הכתה חברה שלי רק בגלל המראה היהודי שלה, ואני עמדתי בצד, קפאתי מרוב פחד ולא באתי לעזרתה. התביישתי בהתנהגותי שם. הזיכרון רדף אותי שנים וגרם לי לכתוב את הספר 'ברבורים מאגם אחר'.

משאלות חורף:

ספר שקשור לחוויות הילדות שלי בכפר בלום, בשנות ה - 40 של המאה ה- 20. לא כל הדברים המסופרים בו אמנם התרחשו, אבל ההרגשות, החוויות והמחשבות, הקשורות בכמה אנשים שנחרטו בזכרוני, עלו מ'מחסן' עמוק בנפש, ממקומם של זכרונות הילדות, שיש בהם פחדים ופליאות, מעשירים ומרגשים.

ילדת האפרסמון:

כמי שחיה בעין גדי, ריתק אותי סיפורה של עין גדי העתיקה. קראתי כל ספר ומאמר שמצאתי, על האנשים שחיו פה לפני 2000 שנה, בתקופת מלכות החשמונאים והמלכה שלומציון. התחלתי לכתוב על חייה של אביטל, ילדה בת 12 ובני משפחתה, שגידלו את בושם האפרסמון היקר שהיה נשלח לארמון המלכים בירושלים. באמצע הכתיבה הפסקתי, בתחושה שהסיפור זר ומרוחק ממני. סופרת ידידה אמרה לי שריחוק בזמן אינו צריך להפריע לסיפור, אם אבטא בו תחושות ומחשבות שלי.
עצתה עזרה לי לסיים את הסיפור.

ציפור העץ

שלושה זכרונות השפיעו על כתיבת הספר הזה: האחד - בנעורי, למדתי כילדת חוץ בבית הספר התיכון באילת השחר. השני - בילדותי, אהבנו לשוט באגם החולה, בעולם המים, החי והצומח שבו, ואחר כך נעצבנו לראות איך לעינינו באו דחפורי הענק וייבשו את האגם, איך יבשה האדמה ומתו הצמחים ובעלי החיים. השלישי - מכר סיפר לי על קרוב שלו, ניצול שואה, שבלילות אינו מסוגל להישאר בתוך ביתו היפה בתל אביב, בגלל פחדים שנשארו לו מאז שהגרמנים ניסו לצוד אותו בפולין בימי המלחמה, כשנאלץ לברוח ולהסתתר, ואשתו מבלה איתו בלילות על ספסל בפתח ביתם.