אילנה אבן טוב - ישראלי : מאחורי הספרים
כל מה שאני מחפשת בקריאה, זו האנרגיה של המילים, שנושאת אותי מעבר להן. האנרגיה הזו היא אולי תשוקת החיים שמיתרגמת לאמנות. יש בה זרימה, נביעה ממקור לא ידוע, שמתארגן לצורה.
היום אני יודעת שהשפה העברית היא הבית האמיתי שלי. לכן לא יכולתי להגר אל מעבר לים, למרות עשר השנים שעשיתי שם. לכן לא חלמתי אף פעם בשפה זרה. לכן העברית היא אולי המקום היחידי שבו אני מרגישה קרקע בטוחה. כמעט עוגן הצלה. זה אולי מרחב החירות היחידי שאני יודעת. ליקוטי זיכרון קשורים למקום, כמו פיסות פאזל שאנו מלקטים ממנהרת הזמן. משהו שבין מציאות לדמיון. וליקוטי הזיכרון, כמו פריזמה של קליידוסקופ, נצבעים בצבעים שונים.
הזמן רובץ ביננו. והשיכחה, כמו מחסום רכבת, שאנו נעצרים בו ואחר כך הרכבת נעה במסלולה.
לפעמים חוזרים המראות, לפעמים ריח וטעם. קולות...פעם הייתי מקשיבה לקולות המדרגות, מבחינה בצעדי בָּנַי. הבכור בצעד ארוך, רונן בצעד נחפז, והצעיר, צעדו עוד רך... זה היה בשכבר הימים... אני נזכרת בעוצמת קולו של אבי , קורא את ההגדה, אומר קדיש על אמי. הקול שלה פניני, 'עורי שממה, דינך נחתך'.... הד ימים רחוקים.
צריך לעודד הבעה יצירתית אצל ילדים מרגע שהם מתחילים לדבר. לילד קטן יש המון דמיון, מוזיקליות, צליליות, משחקיות, הומור. אפשר להפיק מהם דברים נפלאים. הבסיס להצלחה בכל גיל: הרבה תמיכה. סביבה תומכת מאפשרת את מימוש הפוטנציאל היצירתי. לכל ילד יש בפנים מעיין. לפעמים הוא נסתם. אהבה, סבלנות, גירוי וקשב יוצרים סביבה המאפשרת למעיין לפַכּות.
היום אני יודעת שהשפה העברית היא הבית האמיתי שלי. לכן לא יכולתי להגר אל מעבר לים, למרות עשר השנים שעשיתי שם. לכן לא חלמתי אף פעם בשפה זרה. לכן העברית היא אולי המקום היחידי שבו אני מרגישה קרקע בטוחה. כמעט עוגן הצלה. זה אולי מרחב החירות היחידי שאני יודעת. ליקוטי זיכרון קשורים למקום, כמו פיסות פאזל שאנו מלקטים ממנהרת הזמן. משהו שבין מציאות לדמיון. וליקוטי הזיכרון, כמו פריזמה של קליידוסקופ, נצבעים בצבעים שונים.
הזמן רובץ ביננו. והשיכחה, כמו מחסום רכבת, שאנו נעצרים בו ואחר כך הרכבת נעה במסלולה.
לפעמים חוזרים המראות, לפעמים ריח וטעם. קולות...פעם הייתי מקשיבה לקולות המדרגות, מבחינה בצעדי בָּנַי. הבכור בצעד ארוך, רונן בצעד נחפז, והצעיר, צעדו עוד רך... זה היה בשכבר הימים... אני נזכרת בעוצמת קולו של אבי , קורא את ההגדה, אומר קדיש על אמי. הקול שלה פניני, 'עורי שממה, דינך נחתך'.... הד ימים רחוקים.
צריך לעודד הבעה יצירתית אצל ילדים מרגע שהם מתחילים לדבר. לילד קטן יש המון דמיון, מוזיקליות, צליליות, משחקיות, הומור. אפשר להפיק מהם דברים נפלאים. הבסיס להצלחה בכל גיל: הרבה תמיכה. סביבה תומכת מאפשרת את מימוש הפוטנציאל היצירתי. לכל ילד יש בפנים מעיין. לפעמים הוא נסתם. אהבה, סבלנות, גירוי וקשב יוצרים סביבה המאפשרת למעיין לפַכּות.