ינץ לוי : שאלות ותשובות
האם דרוש כישרון כדי לכתוב ספרים?
'האמת היא שאיני בטוח שאני יודע מהו כישרון. הרבה פעמים אני חש שמתעלמים מכל מיני מרכיבים חשובים בכישרון. לדוגמה, חריצות. היכולת להיות חרוץ בתחום מסוים היא אולי לב לבו של כל כישרון. בלי חריצות כישרון לא יעזור. כישרון הוא כמו זרע שנמצא באדמת מדבר צחיחה. חריצות היא המים שמשקים את הזרע. כישרון גם קשור לכישלון. למה כוונתי? אם איני מוכן להיכשל, אני כנראה מגביל את הכישרון שלי. ביצירה בכלל ובכתיבה בפרט זה מאוד בולט: בדרך כלל גם מבוגרים וגם ילדים נמנעים מליצור, מלכתוב סיפורים, מלצייר וכדומה, כי הם פוחדים להיכשל. הם חוששים שמה שהם ייצרו לא ימצא חן בעיני אנשים או בעיני עצמם; הם חוששים שזה ייצא לא טוב. לכן כישרון הוא הרבה פעמים היכולת ליצור בלי לחשוש מהכישלון. כישרון כתיבה כולל את היכולת להגיד לעצמך: 'אני הולך לכתוב את הסיפור, ולא משנה אם הוא יהיה טוב או לא טוב, מפני שאני מאוד סקרן וכמהָ לכתוב אותו.''
מאיפה באים הרעיונות לסיפורים?
'הרבה פעמים הם צצים להם ממקום לא ידוע. אבל אחרי שאני חושב על זה אני מבין שהסיפורים כולם קשורים לחוויות חזקות שלי – חוויות מצחיקות, מפחידות, מרטיטות, מעצבנות, מתסכלות, כואבות, משמחות. בכל חוויה חזקה מסתתר סיפור או קצה חוט לסיפור. החוויה עשויה להיות דבר שקרה לי או למישהו אחר. אבל היא גם יכולה להיות חוויה מדומיינת – דבר שאני פוחד שיקרה או שאני חולם ומשתוקק שיקרה. בכל חוויה שכזאת או בכל שילוב של חוויות שכאלה מסתתר סיפור.
'לפעמים אני מרגיש שאני כמו טבח שעל השולחן שלו פרושות כל מיני חוויות, אמיתיות ודמיוניות, והסיפורים הם תבשילים שמורכבים ומעורבבים מהחוויות האלה. ודוגמאות לאופן שבו נולדו כמה סיפורים תמצאו בקישור 'מאחורי הספרים'.'
מה ההבדל בין כתיבה למבוגרים ובין כתיבה לילדים?
'יש כמה הבדלים טכניים. בדרך כלל כתיבה לילדים היא קצרה יותר. ילדים גם מקבלים ביתר קלות דמיון ופנטזיה. ילדים גם יתעניינו יותר בסיפורים שקשורים לניסיון החיים שלהם. אין הכוונה שסיפורים צריכים להציג רק את מה שילדים חווים או מכירים, אלא שנקודת המבט שממנה מסופר סיפור טוב לילדים קשורה בצורה כזאת או אחרת לנקודת המבט של ילדים בחיים. לכן סופר לילדים צריך להיות מחובר לילדות שלו.
'אבל בעצם, גם סופר למבוגרים צריך להיות מחובר לילדות שלו מבחינת ההתלהבות שלו. כדאי שהוא יתלהב מסיפורים כמו ילד. לילדים יש יכולת שלצערי נרמסת עם ההתבגרות. ילדים מסוגלים להתחבר לסיפור בכל לבם. גם בכתיבה למבוגרים מוטב שיהיו מעוף ואינטנסיביות שיצליחו לנער את הקורא המבוגר ולעורר בו את אותה התלהבות רדומה מסיפורים.
'אני נהנה לכתוב גם לילדים וגם למבוגרים. התהליך שונה ודומה. הוא שונה בכך שלעתים קרובות הסיפורים לילדים שאני כותב נולדים מתוך אינטראקציה עם ילדים. כלומר, אני מספר את הסיפור בעל פה ובעצם ממציא אותו תוך כדי מפגש עם ילדים. אם כי, כשאני חושב על זה – זה נכון גם בסיפורים למבוגרים. בסיפורים למבוגרים אני יכול למצוא את עצמי משוחח על הסיפור עם אנשים ומספר להם אותו בקצרה.'
האם סיפור או ספר לילדים אמורים ללמד או לחנך?
'איני כותב סיפורים כדי לחנך או ללמד. אבל חשוב לזכור שסיפור טוב, לילדים או למבוגרים, הוא יצירה שחושפת בפני הקורא והכותב פן של החיים, של העולם, של הנפש. הפן הזה אמור להיות חדש עבור הקורא והכותב, אחרת הסיפור יהיה ידוע, ברור מאליו ומשעמם. לכן אפשר לומר שסיפור הוא חוויה מלמדת. אבל מאחר שסיפור טוב מציע לקוראים חוויה, לא ניתן לנסח את מה שנלמד ממנו בצורה של מסר. אמנם סיפור ספרותי טוב מורכב ממילים, אבל סך החוויה הוא מעבר למילים. אפילו הכותב עצמו לא תמיד יודע מה המשמעויות של הסיפור שהוא כותב. 'פעמים רבות אני מוצא בסיפורים שכתבתי משמעויות שלא הייתי מודע להן בעת היוולדם. רגעי הגילוי הללו מהנים ומשמחים ואני יכול לראות בהם למידה.
'לכן סיפור לא אמור לחנך במובן הרגיל של המילה 'חינוך' – אלא להציע היכרות עם מרכיבים מעודנים או חמקמקים של חוויית החיים. סיפורי ילדים טובים משיגים בעיני עד כדי כך.'
אם כן, סיפור הוא אמת או כזב? יש אמת בספרות?
'אמת היא מילה גדולה ואולי גם מנופחת. ברור שסיפורים הם שקריים כי הם מספרים רק חלק מהאמת, רק נקודת מבט מסוימת; הם מספרים דברים שלא קרו, הם ממוסגרים ומסוגננים וערוכים, ואילו החיים אינם מוגדרים, מוגבלים או מוּסדרים. אבל בעזרת שקר והמצאה סיפור טוב הוא חוויה המאפשרת התבוננות בחיים. איך? כשאנחנו קוראים סיפור טוב מתעוררים בנו רגשות. הרגשות מתחברים לכל מיני דברים שקרו או קורים לנו בחיים, ולכן סיפור טוב מעורר בנו התבוננות בחיים.'
'האמת היא שאיני בטוח שאני יודע מהו כישרון. הרבה פעמים אני חש שמתעלמים מכל מיני מרכיבים חשובים בכישרון. לדוגמה, חריצות. היכולת להיות חרוץ בתחום מסוים היא אולי לב לבו של כל כישרון. בלי חריצות כישרון לא יעזור. כישרון הוא כמו זרע שנמצא באדמת מדבר צחיחה. חריצות היא המים שמשקים את הזרע. כישרון גם קשור לכישלון. למה כוונתי? אם איני מוכן להיכשל, אני כנראה מגביל את הכישרון שלי. ביצירה בכלל ובכתיבה בפרט זה מאוד בולט: בדרך כלל גם מבוגרים וגם ילדים נמנעים מליצור, מלכתוב סיפורים, מלצייר וכדומה, כי הם פוחדים להיכשל. הם חוששים שמה שהם ייצרו לא ימצא חן בעיני אנשים או בעיני עצמם; הם חוששים שזה ייצא לא טוב. לכן כישרון הוא הרבה פעמים היכולת ליצור בלי לחשוש מהכישלון. כישרון כתיבה כולל את היכולת להגיד לעצמך: 'אני הולך לכתוב את הסיפור, ולא משנה אם הוא יהיה טוב או לא טוב, מפני שאני מאוד סקרן וכמהָ לכתוב אותו.''
מאיפה באים הרעיונות לסיפורים?
'הרבה פעמים הם צצים להם ממקום לא ידוע. אבל אחרי שאני חושב על זה אני מבין שהסיפורים כולם קשורים לחוויות חזקות שלי – חוויות מצחיקות, מפחידות, מרטיטות, מעצבנות, מתסכלות, כואבות, משמחות. בכל חוויה חזקה מסתתר סיפור או קצה חוט לסיפור. החוויה עשויה להיות דבר שקרה לי או למישהו אחר. אבל היא גם יכולה להיות חוויה מדומיינת – דבר שאני פוחד שיקרה או שאני חולם ומשתוקק שיקרה. בכל חוויה שכזאת או בכל שילוב של חוויות שכאלה מסתתר סיפור.
'לפעמים אני מרגיש שאני כמו טבח שעל השולחן שלו פרושות כל מיני חוויות, אמיתיות ודמיוניות, והסיפורים הם תבשילים שמורכבים ומעורבבים מהחוויות האלה. ודוגמאות לאופן שבו נולדו כמה סיפורים תמצאו בקישור 'מאחורי הספרים'.'
מה ההבדל בין כתיבה למבוגרים ובין כתיבה לילדים?
'יש כמה הבדלים טכניים. בדרך כלל כתיבה לילדים היא קצרה יותר. ילדים גם מקבלים ביתר קלות דמיון ופנטזיה. ילדים גם יתעניינו יותר בסיפורים שקשורים לניסיון החיים שלהם. אין הכוונה שסיפורים צריכים להציג רק את מה שילדים חווים או מכירים, אלא שנקודת המבט שממנה מסופר סיפור טוב לילדים קשורה בצורה כזאת או אחרת לנקודת המבט של ילדים בחיים. לכן סופר לילדים צריך להיות מחובר לילדות שלו.
'אבל בעצם, גם סופר למבוגרים צריך להיות מחובר לילדות שלו מבחינת ההתלהבות שלו. כדאי שהוא יתלהב מסיפורים כמו ילד. לילדים יש יכולת שלצערי נרמסת עם ההתבגרות. ילדים מסוגלים להתחבר לסיפור בכל לבם. גם בכתיבה למבוגרים מוטב שיהיו מעוף ואינטנסיביות שיצליחו לנער את הקורא המבוגר ולעורר בו את אותה התלהבות רדומה מסיפורים.
'אני נהנה לכתוב גם לילדים וגם למבוגרים. התהליך שונה ודומה. הוא שונה בכך שלעתים קרובות הסיפורים לילדים שאני כותב נולדים מתוך אינטראקציה עם ילדים. כלומר, אני מספר את הסיפור בעל פה ובעצם ממציא אותו תוך כדי מפגש עם ילדים. אם כי, כשאני חושב על זה – זה נכון גם בסיפורים למבוגרים. בסיפורים למבוגרים אני יכול למצוא את עצמי משוחח על הסיפור עם אנשים ומספר להם אותו בקצרה.'
האם סיפור או ספר לילדים אמורים ללמד או לחנך?
'איני כותב סיפורים כדי לחנך או ללמד. אבל חשוב לזכור שסיפור טוב, לילדים או למבוגרים, הוא יצירה שחושפת בפני הקורא והכותב פן של החיים, של העולם, של הנפש. הפן הזה אמור להיות חדש עבור הקורא והכותב, אחרת הסיפור יהיה ידוע, ברור מאליו ומשעמם. לכן אפשר לומר שסיפור הוא חוויה מלמדת. אבל מאחר שסיפור טוב מציע לקוראים חוויה, לא ניתן לנסח את מה שנלמד ממנו בצורה של מסר. אמנם סיפור ספרותי טוב מורכב ממילים, אבל סך החוויה הוא מעבר למילים. אפילו הכותב עצמו לא תמיד יודע מה המשמעויות של הסיפור שהוא כותב. 'פעמים רבות אני מוצא בסיפורים שכתבתי משמעויות שלא הייתי מודע להן בעת היוולדם. רגעי הגילוי הללו מהנים ומשמחים ואני יכול לראות בהם למידה.
'לכן סיפור לא אמור לחנך במובן הרגיל של המילה 'חינוך' – אלא להציע היכרות עם מרכיבים מעודנים או חמקמקים של חוויית החיים. סיפורי ילדים טובים משיגים בעיני עד כדי כך.'
אם כן, סיפור הוא אמת או כזב? יש אמת בספרות?
'אמת היא מילה גדולה ואולי גם מנופחת. ברור שסיפורים הם שקריים כי הם מספרים רק חלק מהאמת, רק נקודת מבט מסוימת; הם מספרים דברים שלא קרו, הם ממוסגרים ומסוגננים וערוכים, ואילו החיים אינם מוגדרים, מוגבלים או מוּסדרים. אבל בעזרת שקר והמצאה סיפור טוב הוא חוויה המאפשרת התבוננות בחיים. איך? כשאנחנו קוראים סיפור טוב מתעוררים בנו רגשות. הרגשות מתחברים לכל מיני דברים שקרו או קורים לנו בחיים, ולכן סיפור טוב מעורר בנו התבוננות בחיים.'