תמר ורטה : דף דף, ספרות ילדים : עמוד ראשון : ספרי ילדוּת לפי שמות האוהבים

נשים קטנות מאת לואיזה מיי אלקוט

כשהייתי קטנה, הייתי מאוד חולנית. אני חושבת שלא הצלחתי להיות שבוע רצוף בבית הספר.
אבא שלי, זכרו לברכה, היה מביא לי מגדליי ספרים מהספרייה הלאומית (שבאוניברסיטה) אבל לאכזבתי הוא לרוב בחר עבורי את הספרים שהוא אהב בילדותו – מלחמות בין אינדיאנים ללבנים. לא סבלתי את הפרשים, הקרקפות, החיצים המורעלים, המרדפים והחטיפות. הם הפחידו אותי וגרמו לי לסיוטים. הייתי מתחננת בפני אבי שיביא לי ספרים על בנות, על חברות, על אהבה אבל הוא בשלו...אולי חזר לקרוא בספרי ילדותו כשלא ראינו? מאחר והשתעממתי נורא, קראתי את הספרים שהביא בעל כורחי.

אבי הביא לי את הספר הנפלא 'נשים קטנות.' סיפור על ארבע אחיות – לי יש רק אחים. הן מתבגרות, מתגנדרות, מתאהבות – בדיוק מה שמרגש אותי. אחת מהאחיות, ג'ו, אוהבת לכתוב סיפורים – גם אני אוהבת להמציא סיפורים.
קראתי את הספר אין ספור פעמים. ושיחקתי בו משחק: הייתי סוגרת את הספר, פותחת אותו בדף אקראי ובודקת אם אני יודעת כמעט בעל-פה לספר את תוכן הדף. אין לי מילים לתאר כמה אהבתי את הספר הזה, אני חושבת שבדמיוני הפכתי לאחות נוספת במשפחת מארץ'.

וכך נראה העמוד הראשון של הספר (העטיפה הייתה אדומה ללא איורים):

תמר ורטה