אורה הכפולה
בין גיבורות הילדות שלי – שתיים אהובות במיוחד שהן אחת: צמד התאומות לי ואורה, גיבורות הספר 'אורה הכפולה' מאת
אריך קסטנר. תמונת הראי שניצבת ביסוד הסיפור, ההד הנפשי שמצאתי בו באותה קריאה ראשונה, נפעמת, אי-שם בילדות, על סף הנערות, בחדר שחלקתי עם אחותי הקטנה, בבית הישן שלנו. 'אורה הכפולה' זה אולי המעשה הספרותי המוקדם ביותר שאני זוכרת את עצמי חוקרת בו, בתמימות, בהשתאות, מגלה בו השתקפות של חוויה קיומית, השראה אולי. רעיון התאוֹמוּת, הכפילות של אני ועצמי, תגלית הפיצול ואז החילוף בין החלקים, בין העולמות, המשאלה לשוב ולהרכיב מחצאי הבבואות זהות אחת, הרמונית, שלמה – אלה הפכו לימים לחומרי כתיבה, הפכו למלאכה יומיומית, לחדר-מראות שהוא חדר העבודה שלי.
ובהזדמנות זאת: תודה, אריך קסטנר! תודה בשם כל הילדות שקראו את הסיפור שלך, שקוראות בו שוב ושוב עד היום, בעברית, באהבה, תודה!
דורית רביניאן