נילי כהן

אותיות פורחות ההופכות למילים 
חגַי מאת לוין קיפניס 

זיכרון ימים עברו: ערב, ערב לפני השינה יושבת אמא  בצד המיטה ובידה ספר. הקול השקט אמור להרגיע, לקרב שינה, אך הוא מעורר. הוא מסקרן. עוד סיפור ועוד סיפור. בסוף בכל זאת שוקעים בחלומות....
אבא נוסע לתל-אביב. הוא כותב ספרי לימוד באנגלית. עליו לקדם את הדפסת הספרים, להיפגש עם המוציא לאור. הנסיעות לעיר הגדולה מלוות בחוויות מרגשות. אבא קונה ברחוב אלנבי ספרים בעברית וגם באנגלית לילדים. כשנגמרים הספרים בעברית, אמא פונה לספרים באנגלית. היא מתרגמת את הסיפורים לעברית, וקוראת אותם בקול. הציורים המתלווים לספרים האלה הם עמוסים וצבעוניים, והם מראים עולמות של שלג, של ים אחר, של בתים גבוהים שבפתחם עומד שוער, של איילים הרתומים לכרכרה שאותה מוביל סבא זקן הלובש מצנפת אדמונית. איזה עולמות דמיוניים!!! אלה היו העולמות של ניו יורק, שבה נולד אבי.
אמא היא מתווכת נפלאה בין האותיות לקולות בעברית כמו באנגלית. קולה מתנגן. היא הופכת את הסיפורים לאגדות מקסימות. היא מעולם אינה מתעייפת, ותמיד שמחה לשבת ולקרוא. אבל בשבת, כשאני משכימה קום, וההורים עדיין ישנים, אין ברירה. צריך להמתין עד שאמא תקום, ועד שהיא תתפנה.
ובינתיים עוברים הימים. שערי בית הספר נפתחים. הדרך מהבית אפילו מעט מתקצרת: בית הספר קרוב קצת יותר מהגן. המורה מציירת אותיות. פתאום אפשר לזהות סימן עם צליל. פתאום אפשר לחבר את הסימנים, ומתוך האותיות הפורחות צומחות מילים.
אבא חוזר מתל-אביב. הפעם הוא מביא ספר ענק. עטיפתו תכלת, אותיותיו זהב, במרכזו ציור של ילד יושב ליד שולחן בחצר המוצלת, והוא כותב איגרת ברכה לראש השנה. מולו ניצב כלב צוהל, ומעליו ציפורים הנושאות איגרות ברכה לשנה החדשה מהילד ואליו. זהו 'חגי' של לוין קיפניס, בהוצאת טברסקי, שיצא לאור בשנת 1949, ואשר אותו עיטר נחום גוטמן. הכריכה צבעונית, לא כן העיטורים בספר, אבל עליצותו מלאת החן של נחום גוטמן הופכת גם אותם לצבעוניים ושמחים.
הספר הופך לחביב עלי במיוחד. הוא אינו קל לקריאה למי שזה עתה מכירה צורת אות. אמא ממשיכה במסורת: היא קוראת סיפור אחר סיפור. כל חג וסיפוריו. סיפורי העבר המוקדשים לראש השנה, סוכות, חנוכה, טו בשבט, פורים, פסח, לג בעומר, שבועות, תשעה באב, משולבים עם תקומת הארץ. חג העצמאות, צעיר בן שנה, עדיין לא השתרש. הוא אינו כלול במניין החגים.
בבוקרה של שבת אחת אני משכימה קום, רוצה לשוב ל'חגי'. אבא ואמא עדיין ישנים. האם צריך להמתין לאמא? אני לוקחת את הספר הכבד, מניחה אותו על שולחן האוכל, הוא שולחן העבודה של אבא, שולחן שיעורי הבית, שולחן לכל עת. אני פותחת את הספר בחג הפסח. השער של נחום גוטמן קורן, ובני המשפחה, מגדול ועד קטן, מסובין כולם. אני מתחילה לקרוא לעצמי. לאט, לאט. מתעכבת על מילים קשות, ממשיכה הלאה. משפט גורר משפט, ופתאום הכול פורח: האותיות הופכות למילים, המילים למשפטים, המשפטים לסיפור, הסיפור לספר. ואני גדולה, יודעת לקרוא בעצמי לעצמי, בקול רם ושקט, מתוך שמחה וגאווה. אמא יכולה להמשיך לישון. בעברית אני כבר יכולה לתרגם את הסימנים האהובים לקולות... 

פסח, תשע'ג; 
נילי כהן היא פרופסור למשפטים, באוניברסיטת תל-אביב. היא כותבת בתחום של המשפט הפרטי וכן במשפט וספרות.