אורי אורלב

רובינזון קרוזו

 תמיד שמורה לי הצלה בין ספרי הילדים. הדבר חשוב במיוחד כאשר אני חולה יותר מיום אחד. אחרי שקראתי את כל העיתונים והשבועונים, ואחר כך כמה ספרים רציניים, פתאום נמאס עלי הכול ואני חוזר לספרי 'המחלה שלי'. אין לספור כלל את מספר הפעמים שקראתי בכל אחד מהם. בעיקר אם ניקח בחשבון את מניין הקריאות מן הילדות. אחד מהם הוא רובינזון קרוזו.
אין לי שום ספק שכולכם מכירים את הסיפור, אם לא קראתם את הספר אז אולי ראיתם את הסרט בטלוויזיה, ואם גם את זה לא ראיתם, אז בוודאי אתם מכירים את עיקר הסיפור פשוט מהשמועה. הספר מבוסס על סיפורו של מלח סקוטי שהתחצף לקברניט ספינתו וזה היה לפני שלוש מאות שנה בצי הבריטי, מפני שאז על חטא כזה היו תולים את החוטא על התורן. במקרה שלנו פשוט הורידו אותו ברפסודה קטנה לתוך האוקיינוס השקט והחוף הקרוב ביותר היה במרחק של כאלף קילומטר מן הספינה. למזלו הגדול הגלים נשאו אותו והשליכוהו על חופו של אי בודד, לא מאוכלס, וכשהתעורר מעלפונו הוא מצא את עצמו ממש בגן עדן, גן עדן טרופי. אתם בוודאי ראיתם בטלוויזיה את סדרות ההישרדות. הסיפור של רובינזון קרוזו זאת הישרדות אמיתית ממש. רובינזון קרוזו בנה לעצמו באי הקטן ממלכה לעצמו, בנה אותה בתושייה ותוך המצאות מתוחכמות בעזרת כל מה שמצא סביבו.
הנה העולם שלנו, זה שמעבר לחלון, רחובות סואנים, מכוניות ומשאיות, בתים גבוהים, רובעי עיר שאין אנו מכירים, ערים או כפרים וארצות אחרות, רחוקות, מעבר לים. ולעומת העולם הגדול הזה, סבוך הדרכים והמאורעות – האי הבודד של רובינזון קרוזו. אי קטן שלא נדרש זמן רב לעוברו לרוחבו או להקיפו בסירה. ואין עליו דברים רבים כל כך, עד שכל מעשה הוא כמעט המעשה האחד והיחיד שאפשר לעשותו שם. איננו יכולים לעשות אחרת ולא טוב יותר כי אין לנו כלים ואין לנו אמצעים מלבד אלה שבהישג ידנו.
כאשר אני חולה, אני אוהב להרהר בעולם קטן כזה, פשוט ולא מסובך, עולם רחוק מרעש ומהומה. ואז אני קורא את רובינזון קרוזו ומדמה בנפשי שאני חי על האי. וכאשר אני מבריא, אני עוזב, לעתים בצער מה, את האי המכוסה שמיכה ואת המדף עם ספרי 'המחלה' שלי.
פעם אחת הלכתי לבקר את השכנים ומצאתי את הבן שלהם עומד בחלון. שאלתי והוא אמר לי שהוריו לא בבית.
'ומה אתה עושה במיטה?' שאלתי.
'אני חולה', אמר לי.
'אתה אוהב להיות חולה?'
'כן'.
'למה?'
'מפני שבמיטה הכול רך ובחוץ הכול דוקר'.
רוב ימות השנה אני בריא ונהנה מן הרחובות, השמש והים. אז אינני קורא את הספר ורק משחק במשחק רובינזון קרוזו. זהו משחק פשוט ואפשר לשחק בו בכל מקום ולאו דווקא מתוך הכנות מוקדמות. בעצם דווקא בלי הכנות מוקדמות. הנה למשל נסגרתי בחדר האמבטיה ואני לא יכול לפתוח את הדלת. אף אחד לא בבית. אני יכול להוציא את הראש מבעד לחלון הקטן ולצעוק, להבהיל את השכנים. אבל זאת הזדמנות פז לשחק את המשחק. בין רגע החדר הופך להיות אי בודד. אין איש ואין דבר מסביב, חוץ ממה שיש לי בחדר האמבטיה. אני עובר על פני החפצים ובוחן כל אחד מהם, איזו תועלת תצמח לי ממנו כדי לפתוח את הדלת. לא מברשת שיניים, כמובן, אבל פצירת ציפורניים למשל, או מספריים קטנים.
אותו דבר ביחס לכל מה שמתקלקל. מכשיר זה או אחר. מכונת כביסה או המקרר. מייד אני עושה סיור בבית ומחפש בכל המגירות. חוטים, מברגים, צבתות. והנה המשחק.
אבד פותחן קופסאות השימורים. אשתי אומרת שאפשר לרדת למכולת. אבל אז אין משחק. המשחק מתחיל כאשר אין אנו יורדים למכולת. לפחות בפעם הזאת. שהרי לא תמיד משחקים. אבל כאשר המשחק מזדמן מאליו, חבל להחמיץ את ההזדמנות. אני מתאר לעצמי מיד שאני באי שומם וזאת קופסת השימורים היחידה להחיות את נפשי. סכין שבורה ואבן – אפשר גם פטיש אבל זה ייראה יותר מדי משוכלל ,ולפליאתם של כל בני הבית אני פותח את הקופסה.
כשהייתי בכיתה ח' המצאנו, אבנר ואני, קופסת רובינזון וחשבנו להתעשר מאד בעזרתה ולעשות מסע סביב עולם. זאת הייתה המצאה פשוטה ומועילה מאד. קופסת פח אשר אפשר להכניס לכיס גדול של מעיל רוח ובתוך הקופסה מעט גרעיני חיטה, שני מיני ווים של חכה, גפרור נצחי שאפשר להדליק ולכבות פעמים רבות והוא חוזר ומתחדש מן החנקן שבאוויר – מישהו סיפר לנו שכבר המציאו פעם גפרור כזה אבל חברות הגפרורים בעולם קנו את ההמצאה וגנזו אותה, שהרי אם היו ממציאים גפרור כזה אף אחד לא היה זקוק יותר לגפרורים. אולר בעל להבים רבים כמו מסור, מספריים ומקדח יד. אבקה נגד כרישים, מספר מחטים וחוט חזק, גלולות שהופכות מים מלוחים של ים למי שתייה. פצירה דקה וחזקה שאפשר לנסר בעזרתה מתכת. עט כדורי עם כמה מילויים לכתיבת יומן ארוך. שני זיקוקים קטנים המאירים למרחוק ומתרוממים לגובה רב אחרי שמניחים אותם במים ועוד.
אתם מבינים שגרעיני החיטה הם ראשיתם של שדות חיטה שאפשר יהיה לגדל כאשר אחד הקונים של קופסת רובינזון שלנו יגיע לאי בודד אחרי שאונייתו תיטרף בים או מטוסו ייפול לים והאיש יישאר בחיים.
החלטנו לייצר את הקופסאות יצור המוני ולמכור אותן בנמלי ים ותעופה בעולם כולו, להקים בכל מקום סוכנויות ששלט ענק יתנוסס מעל הכניסה שלהם: 'קופסאות רובינזון!' ומתחת באותיות קטנות יותר: 'אתה יוצא לטיסה או מפליג? האם קנית את קופסת רובינזון שלך?'
החלטנו לצאת למסע מסביב לעולם מייד כשנתעשר וכמובן שגם אנחנו התכוונו לקחת איתנו מספר קופסאות רובינזון המיוצרות אצל 'אבנר את אורי', חברה ליצור מכשירי עזר ימיים וציוד מחנאות. וגם אתם, אם מישהו מכם יוצא למרחקים, אל תשכחו! 

אורי אורלב