יעל רוזמן
לספר 'רוניה בת השודד' התוודעתי כשכבר לא הייתי ילדה על פי גילי, אבל התאהבתי בו מייד.
מכל ספריה הנהדרים של אסטריד לינדגרן, הספר הזה מדבר אלי בקול מיוחד, קולה של האהבה.
אמה של רוניה , לוביס, שרה בשעת הלידה, אביה, מנהיג השודדים מטיס, וכל שודדיו מצפים לה וזורחים מאושר כשהיא מופיעה בעולמם. ברקע סופה נוראה והמבצר שבו הם שוכנים נבקע לשניים.
'רוניה, חייך התחילו בצורה מרשימה' אומרת לוביס, אמה. בניגוד גמור לספרים שמתארים חיים שמתחילים בכאב, במוות, ובאכזבה, רוניה מתקבלת בעולם ברצון ובברכה מושלמים. אהבת הוריה מלווה באמון מוחלט. כשבא היום, הוריה אינם מונעים ממנה לצאת אל היער הנפלא והמסוכן העוטף את המבצר. הם יודעים היטב שהנהר סוחף, הצוקים תלולים, ציפורי הטרף אכזריות. ובקע הגיהינום עמוק עד מוות , אבל הם נותנים בה אמון ורוניה אכן מלמדת את עצמה לראות, ליהנות, להתגבר על הפחד, מאמנת את עצמה ומתנסה.
רוניה צומחת להיות ילדה עצמאית, פעילה בוטחת בעצמה, אוהבת, מבינה. איזו גיבורה מושלמת.
בכל פעם שאני קוראת בספר אני תוהה איך הצליחה אסטריד לינדגרן לעשות את הבלתי יאמן, ליצור גיבורה כל כך אנושית ונהדרת, בלי כאב ובלי אומללות, שבדרך כלל הם היוצרים אצל הקורא הזדהות כמעט אוטומטית. הסיפור נטען בקונפליקטים ובקשיים, כשרוניה פוגשת ביער את ברק בורקסון בן גילה, בנו של האויב המוצהר של אביה, שהתיישב בחלקו השני של מבצר השודדים. אבל גם כאן לא מתפתח סיפור רומיאו ויוליה אופייני. תחילה אמנם מסתירים הילדים את הקשר שביניהם, אבל בהמשך ניצבת רוניה לצידו של 'אחיה' האהוב, בגלוי וביושר. אהבתם של שני הילדים מתוארת בספר כאהבת אחים.
אין בסיפור הסתרה, תככים ומזימות, אף שמדובר בשודדים המתפרנסים למחייתם מגזל . אין בגידה, אין מרמה . יש כאב. אהבתו של מטיס לבתו נפגעת בגלל נאמנותה של רוניה לאהבתה החדשה . הכאב של האב והבת עמוק. ועם זאת, האהבה לבת חזקה יותר מהשנאה לאויב וחזקה יותר מהפגיעה באגו של האב. זו הילדה שגידל. עצמאית, פעילה, בוחרת. באביב יוצאים רוניה וברק לחיות ביער, הרחק מעין משפחותיהם השונאות. הם לומדים לחיות יחד, להתמודד עם כעסים וחיכוכים קטנים, לשמור ולהגן זה על זה. גם הדרמה של ההישרדות ביער מלווה אותו קסם שמלווה את כל הספר, מינורית רוויה אהבה וקשר.
וכשבא החורף והשניים יודעים שהקור עשוי להמית אותם במערה, מגיע האב לבקש מרוניה ומ'אחיה' לבלות את החורף במבצר. אהבתו גדולה יותר מכעסו, גדולה יותר מה'כבוד' שלו שנפגע והיא מנצחת.
בסופו של הספר שב השלום לשכון גם בשני מחנות השודדים. רוניה וברק יחזרו ליער עם בוא האביב לחיות שם את חייהם. אביה יבוא לבקר אותם במערה הישנה ואמה תשמח לראות אותה במבצר, והאביב הפראי והנפלא יעטוף אותם ואחריו הקיץ ואחריו הסתיו ובחורף תשוב רוניה אל הוריה במבצר, כל עוד חסותם נדרשת לה. הספר יצא בהוצאת 'עם-עובד' וכמה חבל שהוא אזל.
יעל רוזמן
מכל ספריה הנהדרים של אסטריד לינדגרן, הספר הזה מדבר אלי בקול מיוחד, קולה של האהבה.
אמה של רוניה , לוביס, שרה בשעת הלידה, אביה, מנהיג השודדים מטיס, וכל שודדיו מצפים לה וזורחים מאושר כשהיא מופיעה בעולמם. ברקע סופה נוראה והמבצר שבו הם שוכנים נבקע לשניים.
'רוניה, חייך התחילו בצורה מרשימה' אומרת לוביס, אמה. בניגוד גמור לספרים שמתארים חיים שמתחילים בכאב, במוות, ובאכזבה, רוניה מתקבלת בעולם ברצון ובברכה מושלמים. אהבת הוריה מלווה באמון מוחלט. כשבא היום, הוריה אינם מונעים ממנה לצאת אל היער הנפלא והמסוכן העוטף את המבצר. הם יודעים היטב שהנהר סוחף, הצוקים תלולים, ציפורי הטרף אכזריות. ובקע הגיהינום עמוק עד מוות , אבל הם נותנים בה אמון ורוניה אכן מלמדת את עצמה לראות, ליהנות, להתגבר על הפחד, מאמנת את עצמה ומתנסה.
רוניה צומחת להיות ילדה עצמאית, פעילה בוטחת בעצמה, אוהבת, מבינה. איזו גיבורה מושלמת.
בכל פעם שאני קוראת בספר אני תוהה איך הצליחה אסטריד לינדגרן לעשות את הבלתי יאמן, ליצור גיבורה כל כך אנושית ונהדרת, בלי כאב ובלי אומללות, שבדרך כלל הם היוצרים אצל הקורא הזדהות כמעט אוטומטית. הסיפור נטען בקונפליקטים ובקשיים, כשרוניה פוגשת ביער את ברק בורקסון בן גילה, בנו של האויב המוצהר של אביה, שהתיישב בחלקו השני של מבצר השודדים. אבל גם כאן לא מתפתח סיפור רומיאו ויוליה אופייני. תחילה אמנם מסתירים הילדים את הקשר שביניהם, אבל בהמשך ניצבת רוניה לצידו של 'אחיה' האהוב, בגלוי וביושר. אהבתם של שני הילדים מתוארת בספר כאהבת אחים.
אין בסיפור הסתרה, תככים ומזימות, אף שמדובר בשודדים המתפרנסים למחייתם מגזל . אין בגידה, אין מרמה . יש כאב. אהבתו של מטיס לבתו נפגעת בגלל נאמנותה של רוניה לאהבתה החדשה . הכאב של האב והבת עמוק. ועם זאת, האהבה לבת חזקה יותר מהשנאה לאויב וחזקה יותר מהפגיעה באגו של האב. זו הילדה שגידל. עצמאית, פעילה, בוחרת. באביב יוצאים רוניה וברק לחיות ביער, הרחק מעין משפחותיהם השונאות. הם לומדים לחיות יחד, להתמודד עם כעסים וחיכוכים קטנים, לשמור ולהגן זה על זה. גם הדרמה של ההישרדות ביער מלווה אותו קסם שמלווה את כל הספר, מינורית רוויה אהבה וקשר.
וכשבא החורף והשניים יודעים שהקור עשוי להמית אותם במערה, מגיע האב לבקש מרוניה ומ'אחיה' לבלות את החורף במבצר. אהבתו גדולה יותר מכעסו, גדולה יותר מה'כבוד' שלו שנפגע והיא מנצחת.
בסופו של הספר שב השלום לשכון גם בשני מחנות השודדים. רוניה וברק יחזרו ליער עם בוא האביב לחיות שם את חייהם. אביה יבוא לבקר אותם במערה הישנה ואמה תשמח לראות אותה במבצר, והאביב הפראי והנפלא יעטוף אותם ואחריו הקיץ ואחריו הסתיו ובחורף תשוב רוניה אל הוריה במבצר, כל עוד חסותם נדרשת לה. הספר יצא בהוצאת 'עם-עובד' וכמה חבל שהוא אזל.
יעל רוזמן