הספר הכי אהוב עלי בילדותי היה 'תום סוייר', של הסופר האמריקני מארק טוויין. ספר אהוב נמדד אצלי על פי מספר הפעמים שחזרתי וקראתי אותו. את הספר הזה קראתי יותר ממאה פעמים והיו בו קטעים שלמים שידעתי בעל פה. תום סאויר הפך להיות החבר הכי טוב שלי. לפעמים מצאתי את עצמי מדברת אליו ומשתפת אותו במה שעובר עלי. בפורים, שנה אחרי שנה, התחפשתי לתום סוייר. חלמתי לפגוש אותו . לא פעם קרה שהייתי רואה מישהו ואומרת לעצמי: 'הנה, הוא דומה לתום סאויר!' . גם היום, למרות השנים שחלפו, אני עדיין מאתרת ילדים שמזכירים לי אותו, והזיכרון ממלא אותי מתיקות.