דני קרמן
חכמת הבהמות
בשנת 1933 יצא לאור חכמת הבהמות שהוגדר אז כ'ספר סאטירות לבני הנעורים'. 12 שנה קודם לכם הגיע אביגדור פויירשטיין בן ה-31 לארץ ישראל, באותה אנייה שבה הפליג גם חיים נחמן ביאליק. אביגדור פויירשטיין, שהחליף את שמו לאביגדור המאירי , הביא לארץ ישראל את בשורת ההומור ההונגרי ,שמאוחר יותר, בזכותם של אפרים קישון דוש וזאב, התאזרח בארץ והפך להיות הומור ישראלי תיקני. המאירי ייזכר כמי שהקים את תאטרון 'הקומקום' שהיה התאטרון הסאטירי הראשון בארץ ישראל והיה היסוד לתאטרון 'המטאטא' הידוע (שלונסקי אמר ש'המטאטא' הוא 'מעט תה' שנשאר מ'הקומקום'). המאירי כתב כ-20 ספרי פרוזה ושירה ואף שכמעט ולא כתב לילדים, חכמת הבהמות הוא אחד הספרים המיוחדים בספרות הילדים הארצישראלית. הספר מכיל 42 רשימות קצרות על חיות (המאירי כלל במושג חיות גם את 'האדם', 'השעון' 'הנימפה' 'חיית העיר או האוטו' 'הספינקס' 'הכרוב' וכן מפלצת דמיונית בשם 'פרא אדם'). 'חכמת הבהמות' הוא חלוץ ספרי הנונסנס (אי-גיון) העבריים שנכתב לילדים ולדעת רבים גם הטוב שבהם.
הילדים העבריים שקראו את 'חכמת הבהמות' בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 נחשפו לסוג הומור שלא הכירו קודם לכן - נונסנס אירוני מטורף מהול בפרודיה סרקסטית על ספרי הלימוד ועל הקביעות 'המדעיות' כביכול. על הג'ירף שנקרא אז 'נמר גמל' כותב המאירי: 'ספרי הלימוד אומרים: 'נמר-הגמל צוואר ארוך לו, כדי שיוכל לאכול את עלי-צמרתם של העצים הגבוהים'. לפי זה היה צריך כלב הציד להיוולד בצוואר ארוך קילומטרים אחדים, כדי שיוכל להשיג את הארנבת מרחוק, והגנב - בידיים ארוכות, כדי לגנוב דרך החלון של הקומה הרביעית! '
המאירי מביע גם דעות נחרצות על היחס לחיות. את הקטע 'הארנבת' הוא מסיים בשורות הבאות:
למשפחת הארנבת נחשב גם אותו 'שעיר לעזאזל' הידוע בשם 'שפן-הנסיונות'. חיה אומללה זו משמשת חומר לכל פרופסור מצער בעלי-חיים, המכנה את זה בשם 'נסיונות מדעיים'. רוצה הפרופסור לדעת, למשל, אם אפשר לראות בלי עיניים, - נוטל הוא שפן, נוקר את עיניו ונוכח, שאי אפשר לראות בלי עיניים. חפץ הוא לדעת, מה בין השפן נטול-הראש לבין שפן נטול-הבטן- נוטל הוא שני שפנים, לאחד מהם מתיז את ראשו, ומגופו של השני עוקר את הבטן ורואה תיכף, שאין הבדל ביניהם וששניהם מתים במיתה משונה. וכל זה עושה הוא דוקא בשפנים. יען כתוב: 'השפנים עם לא עז' ואין הוא מתיירא מהם. אדרבה, ינסה נא לעשות כאלה באריות ונמרים, אזי יודע לו, מה בין פרופסור בעל-בטן לפרופסור מחוסר-הבטן!
באמצעות בעלי-החיים מביע המאירי את דעותיו האירוניות על עניינים רבים. כך מסתיימת הרשימה על 'האווז': 'את האווזים אפשר לראות בכפרים יחד בעדר, שבראשו עומדת רועה, או רעיה, רעיה זו היא תמיד יפה ותמיד מתאהב בה איזה בן-מלך ונושא אותה לאשה ואחר כך חיים הם בשלום ושלווה בתוך הספר היפה בבית-מסחר הספרים ומחירם חמישה גרושים. '
'הכלב' מסתיים כך: 'הכלב הוא חיה מועילה מאוד: משתמשים בו לנביחה, לנשיכה, להכעיס בו את השכנים, להעליב בשמו את המתקוטטים איתנו וגם להפריע בו את ההצגות בתאטרון. ,
ההיפופוטם, או כפי שהוא קרוי בספר 'הבהמות', מסתיים כך: 'הבהמות היתה מעניינת יותר, אלמלא היו לה כנפיים לעוף, כי אז היה אפשר לרכב עליה באויר ולא היו עושים אוירונים, כדי ליפול בהם על אכרי השדה ולהמיתם מיתה משונה. '
הקטע הקצר ביותר בספר הוא כמובן 'החזיר':
'על החזיר אין מה לדבר זוהי בהמה חזירית ומנוולת, שכמה שילמדו אותה בבית הספר נשארת חזיר ולא יותר וחבל על הטורח שמטריחים אותנו בה! ודי! '
סופרים רבים נשכחים לאחר מותם. אביגדור המאירי נשתכח מרוב הציבור הישראלי כבר בחייו.
'חכמת הבהמות' הנפלא היה הספר הראשון שאייר המאייר המצוין אריה נבון.
דני קרמן
בשנת 1933 יצא לאור חכמת הבהמות שהוגדר אז כ'ספר סאטירות לבני הנעורים'. 12 שנה קודם לכם הגיע אביגדור פויירשטיין בן ה-31 לארץ ישראל, באותה אנייה שבה הפליג גם חיים נחמן ביאליק. אביגדור פויירשטיין, שהחליף את שמו לאביגדור המאירי , הביא לארץ ישראל את בשורת ההומור ההונגרי ,שמאוחר יותר, בזכותם של אפרים קישון דוש וזאב, התאזרח בארץ והפך להיות הומור ישראלי תיקני. המאירי ייזכר כמי שהקים את תאטרון 'הקומקום' שהיה התאטרון הסאטירי הראשון בארץ ישראל והיה היסוד לתאטרון 'המטאטא' הידוע (שלונסקי אמר ש'המטאטא' הוא 'מעט תה' שנשאר מ'הקומקום'). המאירי כתב כ-20 ספרי פרוזה ושירה ואף שכמעט ולא כתב לילדים, חכמת הבהמות הוא אחד הספרים המיוחדים בספרות הילדים הארצישראלית. הספר מכיל 42 רשימות קצרות על חיות (המאירי כלל במושג חיות גם את 'האדם', 'השעון' 'הנימפה' 'חיית העיר או האוטו' 'הספינקס' 'הכרוב' וכן מפלצת דמיונית בשם 'פרא אדם'). 'חכמת הבהמות' הוא חלוץ ספרי הנונסנס (אי-גיון) העבריים שנכתב לילדים ולדעת רבים גם הטוב שבהם.
הילדים העבריים שקראו את 'חכמת הבהמות' בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 נחשפו לסוג הומור שלא הכירו קודם לכן - נונסנס אירוני מטורף מהול בפרודיה סרקסטית על ספרי הלימוד ועל הקביעות 'המדעיות' כביכול. על הג'ירף שנקרא אז 'נמר גמל' כותב המאירי: 'ספרי הלימוד אומרים: 'נמר-הגמל צוואר ארוך לו, כדי שיוכל לאכול את עלי-צמרתם של העצים הגבוהים'. לפי זה היה צריך כלב הציד להיוולד בצוואר ארוך קילומטרים אחדים, כדי שיוכל להשיג את הארנבת מרחוק, והגנב - בידיים ארוכות, כדי לגנוב דרך החלון של הקומה הרביעית! '
המאירי מביע גם דעות נחרצות על היחס לחיות. את הקטע 'הארנבת' הוא מסיים בשורות הבאות:
למשפחת הארנבת נחשב גם אותו 'שעיר לעזאזל' הידוע בשם 'שפן-הנסיונות'. חיה אומללה זו משמשת חומר לכל פרופסור מצער בעלי-חיים, המכנה את זה בשם 'נסיונות מדעיים'. רוצה הפרופסור לדעת, למשל, אם אפשר לראות בלי עיניים, - נוטל הוא שפן, נוקר את עיניו ונוכח, שאי אפשר לראות בלי עיניים. חפץ הוא לדעת, מה בין השפן נטול-הראש לבין שפן נטול-הבטן- נוטל הוא שני שפנים, לאחד מהם מתיז את ראשו, ומגופו של השני עוקר את הבטן ורואה תיכף, שאין הבדל ביניהם וששניהם מתים במיתה משונה. וכל זה עושה הוא דוקא בשפנים. יען כתוב: 'השפנים עם לא עז' ואין הוא מתיירא מהם. אדרבה, ינסה נא לעשות כאלה באריות ונמרים, אזי יודע לו, מה בין פרופסור בעל-בטן לפרופסור מחוסר-הבטן!
באמצעות בעלי-החיים מביע המאירי את דעותיו האירוניות על עניינים רבים. כך מסתיימת הרשימה על 'האווז': 'את האווזים אפשר לראות בכפרים יחד בעדר, שבראשו עומדת רועה, או רעיה, רעיה זו היא תמיד יפה ותמיד מתאהב בה איזה בן-מלך ונושא אותה לאשה ואחר כך חיים הם בשלום ושלווה בתוך הספר היפה בבית-מסחר הספרים ומחירם חמישה גרושים. '
'הכלב' מסתיים כך: 'הכלב הוא חיה מועילה מאוד: משתמשים בו לנביחה, לנשיכה, להכעיס בו את השכנים, להעליב בשמו את המתקוטטים איתנו וגם להפריע בו את ההצגות בתאטרון. ,
ההיפופוטם, או כפי שהוא קרוי בספר 'הבהמות', מסתיים כך: 'הבהמות היתה מעניינת יותר, אלמלא היו לה כנפיים לעוף, כי אז היה אפשר לרכב עליה באויר ולא היו עושים אוירונים, כדי ליפול בהם על אכרי השדה ולהמיתם מיתה משונה. '
הקטע הקצר ביותר בספר הוא כמובן 'החזיר':
'על החזיר אין מה לדבר זוהי בהמה חזירית ומנוולת, שכמה שילמדו אותה בבית הספר נשארת חזיר ולא יותר וחבל על הטורח שמטריחים אותנו בה! ודי! '
סופרים רבים נשכחים לאחר מותם. אביגדור המאירי נשתכח מרוב הציבור הישראלי כבר בחייו.
'חכמת הבהמות' הנפלא היה הספר הראשון שאייר המאייר המצוין אריה נבון.
דני קרמן