דורית אורגד
לא פעם אחת קראתי את הספר על החברות שנרקמת בין המספר ובין איברהים, הילד מגדת הנחל.
בכל פעם שאני חוזרת וקוראת בו אני מתרגשת מחדש. למה? שאלתי את עצמי, מה כה נוגע ללבי בסיפור הזה? האם זו החברות בין שני בנים שחיים בעולמות שונים? ואולי אני נמשכת בחבלי קסם לסיפורה של המושבה כפי שהיתה בעבר וכיום אין עוד למצוא בארץ כמותה? ושמא מרתקים אותי התיאורים שמתאר הסופר את הקשר שנקשר בין הילדים ובין בעלי החיים במושבה, אהבתם לכלבה 'זריזה', שהוכיחה את עצמה ככלבת קרב? ומי יודע, יתכן שדמותו של הזקן המסתורי המתוארת בספר היא שגורמת לי לחזור ולקרוא בו. כשחשבתי על השאלות האלו אמרתי בלבי - העיקר שאני נהנית מן הקריאה ומרגישה שהיא מעשירה אותי בחוויות מעניינות ומרגשות. בהתחלת הסיפור מתוודעים הקוראים לילד שמוליק, המספר את סיפורו בגוף ראשון ומגלה להם את תשוקתו לגדל בביתו גור כלבים. קודמת לתשוקתו זו חיבתו לכלבתו של בעל מסעדה, שהיתה 'כלבה לא מטופחת, כזאת שמסתובבת בחוץ כל היום לא קשורה. מאז ומתמיד היא היתה חברה שלי,' כותב הסופר, 'בבוקר, בדרך לבית-הספר, הייתי צורר במפית שאריות של לחם מרוח בחמאה וקצת חביתה, הייתי שורק לכלבה וממצמץ בלשוני עד שהיתה באה, זנבה מתנדנד ואפה מורם, ואז הייתי מגיש לה את מנחתי.' זקן תמהוני, אחד שאין יודעים עליו דבר אבל הוא יודע דברים נסתרים, כמו, למשל, עד כמה שמוליק משתוקק לגור, מציע גור בן שבוע בתמורה לדמי החנוכה שקיבל שמוליק. הילד נענה בשמחה ומטפל בגור במסירות. אך למרות הטיפול המסור, הוא מוצא אותו באחד הבקרים ללא רוח חיים. בהמשך מאמץ שמוליק גורה עזובה. התיאורים שמתאר לרמן את הילד המתגנב בלילות לחצרו של בעל המסעדה, כדי להביא את הגורה בחשאי לכלבה שתיניק אותה, משתווים לתיאורים בספרי מתח, ומלבד היותם מרתקים, כובשת את הלב מסירותו ודאגתו לה. וזו, שניתן לה השם 'זריזה', אכן מתפתחת יפה ושמוליק עתיד ללמוד לאלף אותה להיות 'כלבת קרב'. זריזה היא החוט המקשר בין שמוליק ובין איברהים, הילד הבדואי, שגם הוא כמוהו אוהב בעלי חיים.
הבאתי רק מעט מן המסופר בספר המקסים הזה, ולא הזכרתי את התזמורת המרשימה של המושבה, שהילדים היו באים להאזין לחזרות שהיתה עורכת, ולא סיפרתי על חבריו האחרים של שמוליק . שכן כדי לחוות אותו במלואו יש לקרוא את הספר, הכתוב בחן רב ובשפה בהירה ושוטפת.
דורית אורגד
בכל פעם שאני חוזרת וקוראת בו אני מתרגשת מחדש. למה? שאלתי את עצמי, מה כה נוגע ללבי בסיפור הזה? האם זו החברות בין שני בנים שחיים בעולמות שונים? ואולי אני נמשכת בחבלי קסם לסיפורה של המושבה כפי שהיתה בעבר וכיום אין עוד למצוא בארץ כמותה? ושמא מרתקים אותי התיאורים שמתאר הסופר את הקשר שנקשר בין הילדים ובין בעלי החיים במושבה, אהבתם לכלבה 'זריזה', שהוכיחה את עצמה ככלבת קרב? ומי יודע, יתכן שדמותו של הזקן המסתורי המתוארת בספר היא שגורמת לי לחזור ולקרוא בו. כשחשבתי על השאלות האלו אמרתי בלבי - העיקר שאני נהנית מן הקריאה ומרגישה שהיא מעשירה אותי בחוויות מעניינות ומרגשות. בהתחלת הסיפור מתוודעים הקוראים לילד שמוליק, המספר את סיפורו בגוף ראשון ומגלה להם את תשוקתו לגדל בביתו גור כלבים. קודמת לתשוקתו זו חיבתו לכלבתו של בעל מסעדה, שהיתה 'כלבה לא מטופחת, כזאת שמסתובבת בחוץ כל היום לא קשורה. מאז ומתמיד היא היתה חברה שלי,' כותב הסופר, 'בבוקר, בדרך לבית-הספר, הייתי צורר במפית שאריות של לחם מרוח בחמאה וקצת חביתה, הייתי שורק לכלבה וממצמץ בלשוני עד שהיתה באה, זנבה מתנדנד ואפה מורם, ואז הייתי מגיש לה את מנחתי.' זקן תמהוני, אחד שאין יודעים עליו דבר אבל הוא יודע דברים נסתרים, כמו, למשל, עד כמה שמוליק משתוקק לגור, מציע גור בן שבוע בתמורה לדמי החנוכה שקיבל שמוליק. הילד נענה בשמחה ומטפל בגור במסירות. אך למרות הטיפול המסור, הוא מוצא אותו באחד הבקרים ללא רוח חיים. בהמשך מאמץ שמוליק גורה עזובה. התיאורים שמתאר לרמן את הילד המתגנב בלילות לחצרו של בעל המסעדה, כדי להביא את הגורה בחשאי לכלבה שתיניק אותה, משתווים לתיאורים בספרי מתח, ומלבד היותם מרתקים, כובשת את הלב מסירותו ודאגתו לה. וזו, שניתן לה השם 'זריזה', אכן מתפתחת יפה ושמוליק עתיד ללמוד לאלף אותה להיות 'כלבת קרב'. זריזה היא החוט המקשר בין שמוליק ובין איברהים, הילד הבדואי, שגם הוא כמוהו אוהב בעלי חיים.
הבאתי רק מעט מן המסופר בספר המקסים הזה, ולא הזכרתי את התזמורת המרשימה של המושבה, שהילדים היו באים להאזין לחזרות שהיתה עורכת, ולא סיפרתי על חבריו האחרים של שמוליק . שכן כדי לחוות אותו במלואו יש לקרוא את הספר, הכתוב בחן רב ובשפה בהירה ושוטפת.
דורית אורגד