רבקה מגן
איורים: יחזקאל קמחי
יצא לאור ב 1954
כשלקחתי לידי את הספר 'ניסים ונפלאות ' בפעם הראשונה ,הייתי בטוחה שזה ספר על חנוכה. התחלתי לקרוא והתברר לי שניסים ונפלאות הם שמות של שתי דמויות מרכזיות בסיפור: נסים- הילד ונפלאות- הקוף. העלילה מתרחשת בתל- אביב, והמספרת היא אשה המכונה בפי ילדי השכונה שלה 'דודה של שומיש.'
'דודה של שומיש' אוהבת ילדים ומזמינה את ניסים היתום, שגילתה בחצר ביתה מתחבא בין פחי האשפה, לגור בביתה. ניסים, היתום מאב הגיע לשם מפני שברח מיחיה הבריון, שהתנכל לו בשכונת המצוקה בה חי עם אחיו הצעיר אליהו ואמו שאושפזה בבית החולים. דודה של שומיש אוהבת גם בעלי חיים והיא מאכסנת בבית גם את הקוף נפלאות, שברח מאדוניו.
ניסים מתיידד עם ילדי השכונה של המספרת וביחד הם מקימים קרקס , בו הם עומדים להעלות הצגה, כשהקוף הוא אחד המשתתפים המרכזיים. לפני ההצגה הקוף נחטף בידי יחיה הבריון , אבל מוחזר לאחר הרפתקאות רבות הודות לתושיה של ניסים וההצגה מתקיימת.
בהצגת הקרקס מתגלה בעליו האמיתי של הקוף, דוקטור כלומברוש. הקוף מוחזר לבעליו, והדודה של שומיש וגם הילדים עצובים . אבל סופו של הסיפור הוא סוף משמח. ניסים ,אחיו ואמו מוזמנים לגור בביתם של דוקטור כלומברוש ונפלאות, עוזבים את שכונת המצוקה וזוכים לבית חם.
מאז 1954 ,השנה בה הופיע 'ניסים ונפלאות' קראתי את הספר פעמים רבות וגיליתי בו לא פעם פרטים שנעלמו מעיני בקריאות קודמות, מפני שלספר פנים רבות.זה ספר על חברים ועל אויבים, על טוב לב ורוע לב, על צחוק ודמע, על תעלומות ופתרונות ועוד.
מה שעובר כחוט השני בעלילה הוא אנושיותה של המספרת דודה של שומיש המניעה את העלילה.
ליבה פתוח תמיד לזולת ואפילו את יחיה הבריון המפתה ילדים לרמות, לגנוב ומציק כל כך לניסים היא דנה לכף זכות 'יחיה זה הוא ילד קשה, פרוע, מושחת' היא מספרת ' אבל מי יודע מהן הסיבות שהביאוהו למעשים הרעים שהוא עושה.' המחשבה הזאת מביאה אותה לידי מעשה, והיא מצליחה בסופו של דבר לעזור ליחיה להיחלץ ממעגל הפשע.
נוגעת ללב הפניה שלה לקוראים בהקדמה.
'לצערי, ישנם אנשים וילדים שחייהם טובים וקלים ואנשים, שחייהם קשים ומצוקתם רבה...אולי כאשר אתם תהיו גדולים' היא פונה לקוראים הצעירים 'תצליחו לעשות כך, שלא יהיו בארצנו ובכל העולם כולו הבדלים בין ילד לילד, בין אדם לאדם.'
עלילת 'ניסים ונפלאות רצופת מתח ומרתקת. ההתרחשויות עוברות מערוץ אחד למשנהו במעברים מהירים וחלקים עד ההתחברות לשיא בפרקים האחרונים.הדמויות אמינות, עד שנדמה לנו כאילו הן חיות בינינו ואנו ממש מכירים אותן.
כשילדים נפגשים עם סופרים הם תמיד שואלים אותו איך הם מצליחים להפוך את הדמויות לאמינות.
לאה גולדברג עונה לנו על השאלה הזאת בפתיחה לספר אחר ומקסים שלה 'ידידי מרחוב ארנון' 'בשביל הסופר' היא כותבת שם 'אנשים שהוא מספר עליהם, ואפילו אם הוא המציא אותם, הם תמיד כאילו היו באמת. אם אני מאמינה ,למשל, שכל מי שמסופר עליו בסיפור 'ניסים ונפלאות' היה באמת, הרי גם הקוראים שלי מאמינים בזה. ופעם אפילו קיבלתי כרטיס בשביל ניסים להצגת 'ניסים ונפלאות' והילדים שהמחיזו את הסיפור כתבו שאינם יודעים את כתובתו של ניסים ומבקשים שאמסור לו את הכרטיס...כי לכתוב ספרים פירושו לדעת להמציא סיפורים על אנשים שלא היו ועל מעשים שלא היו, אבל להמציא אותם כך ,שהקורא יאמין שהיו באמת.'
ההומור מרחף על כל הספר ומרנין את לב הקורא. חלק משמות הגיבורים ממש מצחיקים. 'דודה של שומיש,' 'דוקטור כלומברוש' ו'גברת מה בכך', עיטושיה של המספרת מצליחים אפילו להפיל עציץ צבר לחצר, שלא לדבר על התעלולים המצחיקים של הקוף נפלאות המרכיב בין היתר משקפיים וגם חובש כובע.
אני אוהבת את הספר מסיבה נוספת. גם אני אוהבת ילדים ובעלי חיים ומרגישה שאני חברה שלהם.
על כן אני מזדהה עם דבריה של דודה של שומיש בסיום הספר: 'כאשר אני מספרת ספור לילדים הם יודעים וגם אני יודעת , שאני הנני הדודה שלהם. לא, איך אמר ניסים?
- לא דודה, אלא החברה של כולם...
רבקה מגן
יצא לאור ב 1954
כשלקחתי לידי את הספר 'ניסים ונפלאות ' בפעם הראשונה ,הייתי בטוחה שזה ספר על חנוכה. התחלתי לקרוא והתברר לי שניסים ונפלאות הם שמות של שתי דמויות מרכזיות בסיפור: נסים- הילד ונפלאות- הקוף. העלילה מתרחשת בתל- אביב, והמספרת היא אשה המכונה בפי ילדי השכונה שלה 'דודה של שומיש.'
'דודה של שומיש' אוהבת ילדים ומזמינה את ניסים היתום, שגילתה בחצר ביתה מתחבא בין פחי האשפה, לגור בביתה. ניסים, היתום מאב הגיע לשם מפני שברח מיחיה הבריון, שהתנכל לו בשכונת המצוקה בה חי עם אחיו הצעיר אליהו ואמו שאושפזה בבית החולים. דודה של שומיש אוהבת גם בעלי חיים והיא מאכסנת בבית גם את הקוף נפלאות, שברח מאדוניו.
ניסים מתיידד עם ילדי השכונה של המספרת וביחד הם מקימים קרקס , בו הם עומדים להעלות הצגה, כשהקוף הוא אחד המשתתפים המרכזיים. לפני ההצגה הקוף נחטף בידי יחיה הבריון , אבל מוחזר לאחר הרפתקאות רבות הודות לתושיה של ניסים וההצגה מתקיימת.
בהצגת הקרקס מתגלה בעליו האמיתי של הקוף, דוקטור כלומברוש. הקוף מוחזר לבעליו, והדודה של שומיש וגם הילדים עצובים . אבל סופו של הסיפור הוא סוף משמח. ניסים ,אחיו ואמו מוזמנים לגור בביתם של דוקטור כלומברוש ונפלאות, עוזבים את שכונת המצוקה וזוכים לבית חם.
מאז 1954 ,השנה בה הופיע 'ניסים ונפלאות' קראתי את הספר פעמים רבות וגיליתי בו לא פעם פרטים שנעלמו מעיני בקריאות קודמות, מפני שלספר פנים רבות.זה ספר על חברים ועל אויבים, על טוב לב ורוע לב, על צחוק ודמע, על תעלומות ופתרונות ועוד.
מה שעובר כחוט השני בעלילה הוא אנושיותה של המספרת דודה של שומיש המניעה את העלילה.
ליבה פתוח תמיד לזולת ואפילו את יחיה הבריון המפתה ילדים לרמות, לגנוב ומציק כל כך לניסים היא דנה לכף זכות 'יחיה זה הוא ילד קשה, פרוע, מושחת' היא מספרת ' אבל מי יודע מהן הסיבות שהביאוהו למעשים הרעים שהוא עושה.' המחשבה הזאת מביאה אותה לידי מעשה, והיא מצליחה בסופו של דבר לעזור ליחיה להיחלץ ממעגל הפשע.
נוגעת ללב הפניה שלה לקוראים בהקדמה.
'לצערי, ישנם אנשים וילדים שחייהם טובים וקלים ואנשים, שחייהם קשים ומצוקתם רבה...אולי כאשר אתם תהיו גדולים' היא פונה לקוראים הצעירים 'תצליחו לעשות כך, שלא יהיו בארצנו ובכל העולם כולו הבדלים בין ילד לילד, בין אדם לאדם.'
עלילת 'ניסים ונפלאות רצופת מתח ומרתקת. ההתרחשויות עוברות מערוץ אחד למשנהו במעברים מהירים וחלקים עד ההתחברות לשיא בפרקים האחרונים.הדמויות אמינות, עד שנדמה לנו כאילו הן חיות בינינו ואנו ממש מכירים אותן.
כשילדים נפגשים עם סופרים הם תמיד שואלים אותו איך הם מצליחים להפוך את הדמויות לאמינות.
לאה גולדברג עונה לנו על השאלה הזאת בפתיחה לספר אחר ומקסים שלה 'ידידי מרחוב ארנון' 'בשביל הסופר' היא כותבת שם 'אנשים שהוא מספר עליהם, ואפילו אם הוא המציא אותם, הם תמיד כאילו היו באמת. אם אני מאמינה ,למשל, שכל מי שמסופר עליו בסיפור 'ניסים ונפלאות' היה באמת, הרי גם הקוראים שלי מאמינים בזה. ופעם אפילו קיבלתי כרטיס בשביל ניסים להצגת 'ניסים ונפלאות' והילדים שהמחיזו את הסיפור כתבו שאינם יודעים את כתובתו של ניסים ומבקשים שאמסור לו את הכרטיס...כי לכתוב ספרים פירושו לדעת להמציא סיפורים על אנשים שלא היו ועל מעשים שלא היו, אבל להמציא אותם כך ,שהקורא יאמין שהיו באמת.'
ההומור מרחף על כל הספר ומרנין את לב הקורא. חלק משמות הגיבורים ממש מצחיקים. 'דודה של שומיש,' 'דוקטור כלומברוש' ו'גברת מה בכך', עיטושיה של המספרת מצליחים אפילו להפיל עציץ צבר לחצר, שלא לדבר על התעלולים המצחיקים של הקוף נפלאות המרכיב בין היתר משקפיים וגם חובש כובע.
אני אוהבת את הספר מסיבה נוספת. גם אני אוהבת ילדים ובעלי חיים ומרגישה שאני חברה שלהם.
על כן אני מזדהה עם דבריה של דודה של שומיש בסיום הספר: 'כאשר אני מספרת ספור לילדים הם יודעים וגם אני יודעת , שאני הנני הדודה שלהם. לא, איך אמר ניסים?
- לא דודה, אלא החברה של כולם...
רבקה מגן