כּוֹבַע קְסָמִים

כָל הַיָמִים, כָּל הַיָמִים,
חוֹלֶמֶת אנִי עַל כּובַע קסָמִים.
כּובַע קָטָן, מקושָט נוֹצָה,
העושֶׂה כָל מַה שֶאנִי רוצָה.

אֶחבּוש אוֹתו ואומַר למָשָל:
'כּובע, עשׂה שֶאני אגדל!'
והִנה מִיָד הִננִי עוֹלָה,
וגוּפִי מִתמַתח וַאני גדולָה,
ואין כָמונִי בּכָל הָעולָם:
כי אני גבוֹהָה וגדולָה מכולָם. 

והַכּל מִסתַכלים ביִראָה וכָבוד,
כִי הרי אני גדולָה עַד מאוד.
ואִמא בָּעֶרֶב כּבָר לא תאמַר:
'לכִי לישון, כבָר מאוּחָר!'
ואַבּאּ לא יִגעַר בּמִלים:
'אל תתעָרבי בּשׂיחַת הַגדוֹלִים!'
וכשֶאדַבֵר יַקשיבוּ כּולָם,
כּי אני הַגדוֹלָה בכָל הָעולָם. 

כָּל היָמים, כּל היָמים
חולֶמֶת אני עַל כובַע קסָמים,
כּובַע קָטָן, מקושט נוצָה,
הָעושֶׂה כָל מַה שֶאני רוצָה.
הנה בּלִבי בַקשָה שנייָה:
'כּובע, הֶיֵה לאוניָה!'

מִיד הוּא קוֹפץ מֵראשִי ליָם
וַאני מַפליגָה בּו לכל הָעולָם,
לאִיים רחוֹקים, לאֶרֶץ זָרָה,
נוסַעַת הָלוך וחזָרָה,
ורואָה עָרים והַרבֵּה אנָשים,
פַרסים והוֹדים וכוּשים,
ואיש לא יָבין ואיש לא ידַע,
כּי נוֹסַעַת בַיָם יַלדָה לבדָה. 

ואִם יִהיֶה לי בַיָם עָצוב,
אומַר לו:'כּובַע, הבַיתָה שוב!'
ואָבוֹא לבֵיתי וּמִכָל הַמדִינוֹת
לכָל חברַי אָביא מַתָנות.
ומִסביבי יֵשבו חבֵרים
וַאני אסַפּר לָהֶם סיפּוּרִים,
ואיש לא יָעֵז להַגיד לי עַכשָו:
'שוּב היא בּודָה סיפורי כָּזָב!'

כָל היָמים, כָל היָמים
חולֶמֶת אני עַל כּובַע קסָמים,
אבָל אֵיפה, אבל אי- בָּזה
אֶפשָר להַשִיג כּובַע כָּזה?
אֶת אַבָּא ואִמָא לא אֶשאַל,
כּי הַגדולים לא יָבינוּ כּלָל!