החיה הענקית

.מג גילתה עד מהרה שאין צורך להיאחז בצ'רלס וולאס או בקלווין. מעופה של החיה הענקית היה יציב ומרגיע. הבנים הביטו בשקיקה בנוף שמסביב.
'תראו,' הצביע צ'רלס וולאס. 'ההרים כל כך גבוהים שלא רואים איפה הם נגמרים.'
מג הביטה למעלה ואכן נראה שההרים מתנשאים עד אין סוף.
הם עזבו את השדות הפוריים ועפו על פני מישור עצום של סלע דמוי גרניט שהתעצב לכדי עמודי אבן ענקיים. היתה להם צורה קבועה, קצבית, אבל אלה לא היו פסלים; הם לא דמו לשום דבר שמג ראתה אי־פעם, והיא שאלה את עצמה אם הם נוצרו על ידי הרוח ומזג האוויר במהלך היווצרות הקרקע הזאת, או שהם היו פרי יצירתן של חיות כמו זו שעליה רכבה.
הם יצאו ממישור הגרניט העצום ועפו מעל גן יפה יותר מכל חלום. בתוכו התאספו רבים מבני מינה של החיה שגברת משמה הפכה להיות, כמה מהם שכבו בין הפרחים, כמה שחו בנהר הבדולח הרחב שזרם דרך הגן, אחרים עפו במה שבעיני מג היה ללא ספק ריקוד — נעו פנימה והחוצה מעל העצים. הם יצרו מוזיקה, מוזיקה שבקעה לא רק מגרונותיהם, אלא גם מתנועות הכנפיים האדירות שלהם.
'מה הם שרים?' שאלה מג בהתרגשות.
גברת משמה הנידה את ראשה היפה. 'אי אפשר לתרגם את זה למילים שלכם. אין לי שום דרך להעביר את זה למילים שלכם. אתה מבין מזה משהו, צ'רלס?'
צ'רלס וולאס ישב ללא תנועה על הגב הרחב ועל פניו הבעה של האזנה מרוכזת, ההבעה שהופיעה כשצלל לתוך מג או אמם. 'מעט. רק קצת. אבל אני חושב שעם הזמן אבין יותר.'
'כן. היית יכול ללמוד את זה, צ'רלס. אבל אין זמן. אנחנו יכולים להישאר כאן רק מספיק זמן כדי לנוח ולעשות את ההכנות הדרושות.'
מג בקושי הקשיבה לה. 'אני רוצה לדעת מה הם אומרים! אני רוצה לדעת מה המשמעות של זה.'
'נסה, צ'רלס,' דחקה גברת משמה. 'נסה לתרגם. אתה יכול להשתחרר עכשיו. אתה לא צריך להתאפק.'
'אבל אני לא יכול!' זעק צ'רלס וולאס בקול מיוסר. 'אני לא יודע מספיק! עדיין לא!'
'אז תנסה לעזור לי, ואני אנסה לנסח חלק מזה במילים בשבילם.'
צ'רלס וולאס העטה את מבט החקירה שלו, ההקשבה.
'אני מכירה את המבט הזה!' חשבה מג פתאום. 'עכשיו אני חושבת שאני יודעת מה המשמעות שלו! כי לי עצמי היה מבט כזה לפעמים, כשפתרתי תרגילים במתמטיקה עם אבא, כשבעיה בדיוק עמדה להתברר...'
נראה שגברת משמה מקשיבה למחשבות של צ'רלס. 'כן, טוב, זה רעיון. אני יכולה לנסות. חבל שאתה לא ממש מכיר את זה ולא יכול להעביר לי את זה ישירות, צ'רלס. ככה יש הרבה יותר עבודה.'
'אל תהיי עצלנית,' אמר צ'רלס.
גברת משמה לא נעלבה. היא הסבירה, 'זאת עבודה מהסוג המועדף עלַי, צ'רלס. זאת הסיבה שנבחרתי להצטרף, אף שאני צעירה בהרבה. זה הכישרון האמיתי היחיד שלי. אבל הוא מצריך כמויות עצומות של אנרגיה, ואנחנו נזדקק לכל גרם של אנרגיה בשביל מה שצפוי לנו. אבל אני אנסה. למען קלווין ומג אני אנסה.' היא דממה; הכנפיים העצומות כמעט הפסיקו לנוע; נראה שרק תנועה קלה שבקלות מחזיקה אותן באוויר. 'אם כך, תקשיבו,' אמרה גברת משמה. הקול המהדהד התגבר ונדמה שהם מוקפים במילים. מג הרגישה שהיא יכולה להושיט יד וממש לגעת בהן: '   שירו לה' שיר חדש תהילתו מקצה הארץ; יורדי הים ומלואו, איים ויושביהם. יישאו מדבר ועריו, חצרים תשב קדר; יירונו יושבי סלע, מראש הרים יצווחו. ישימו לה' כבוד ותהילתו באיים יגידו.'