הסיסמה : עוגת תפוחים

אִמָא שלו הייתה מכועֶרת ואבא שלו היה מכוער. אבל שְׁרֶק היה מכוער יותר משניהם ביחד. מן הרגע שבו התחיל לדַדות ולָלֶכת, יכול היה שרק לירוק להבות אש למרחק של שלושים ושלושה מטרים ולהפריח עשן מכל אוזן לחוּד. רק ממבט אחד שלו כל השרָצים בביצה היו משַקשְקים מפחד ואם איזה נחש היה מספיק מטומטם כדי להכיש אותו, היה הנחש חוטֵף שָׁבָץ ומת במקום. 

יום אחד ישבו הוריו של שרק לדיון בעתידו והחליטו, בארסיות, שהגיע הזמן שהבן יקיר להם ייצא לעולם הגדול ויתרום את חלקו בהֶרֶס ובנזקים. אי לכך הֵם בעטו בו בעיטת שלום ודרך צלֵחה ושרק הוּעַף מן החור השחור שבו בקע מן הקליפה. 

שרק החל ללכת, כשהוא הולם ברגליו לאורך הדרך ומֵפיח לֶהבות איומות מתוך נְחיריו. הוא מאוד נהנה לראות כיצד הפרחים נרתעים הצידה בפחד והעצים מתכופפים לאחור כדי לתת לו לעבור. 




במעבה חורשה מוצלֶת הוא נתקל בִּמכשֵפָה. המכשפה הייתה עסוקה מאוד בהרתחת עטלפים בטֶרְפֶנטין ומיץ צבים, ותוך שהיא בוחשת בתבשיל, זימזמה לה

זוֹ הַדֶרך שֶׁבָּה אני מְבַשֶלת את עטלֵפַי,
בּוחֶשת אֶת עֲטלֵפַי, טועֶמת את עֲטלפי,
מְתַבֶּלת את עטלפי בבוקר,
חובֶצֶת וקוצצֶת ומוצֶצת את עטלפי,
לוחֶשת שְטוּיות, טעויות וטִפְּשּויות לעטלפי,
מוקְדָם מוקדם בַּבוקר.
איזה סירחון חמוד, קרקר שרק. המכשפה הייתה מומחית בלהפחיד אבל מבט אחד בשרק בלבל אותה לגמרי. כאשר התאוששה וחושיה שבו אליה, אמר לה שרק: אם תְגַלי לי את עתידי, גברת, אני אַרשֶה לך לקחת כמה מהכינים הנדירות שלי. נהדר, צהלה המכשפה, הנה עתידך:

אוּצְקי, פוּצקי, יצקי פִיץ
את דְבָרַי אל נא תַחמיץ,
על גב חֵמור אתָה תרכב,
ומוּל אבּיר תֵצא לַקְרָב
ואָז תִזכֶּה בּנסיכָה
מְכועֶרֶת יותר ממך.
קוּקוּריקו ומה מה מָה,
עוּגַת תפוּחים היא הסִיסמָה. 

נסיכה! צרח שרק, אם כך, אצא לדרך!........

כָּל היְצוּרים החיים בכל מקום בו עבר, נָסוּ בבֶהלה על נפשם.
הוי כמה זה שִעשַע אותו להיות כל כך מגעיל....... 



עליז ומתרונֵן צעד לו שרק בגַאווה. בִּקצֵה היער הוא נתקל בשלט אזְהרה נעוץ בגזע עץ:

איש זר, הקשב,
סכנה! אל תתקרב!
אם ברצונך כמו שהיית להישאר,
חזור למקום שממנו באת ומהר!

שרק כמובן פָּסַע מייד בשחצנות קדימה.