אדי הצחוק

חנה ומיכאל עלו במדרגות בעקבות מרי פופינס. היכנסו, היכנסו והתכבדו! נשמע מבפנים קול רם ועליז.
מֶרִי פוֹפִּינְס פתחה את הדלת והכניסה אותם פנימה.לפניהם נגלה חדר גדול ועליז שבקצהו האחד הייתה אח מוסקת ובאמצעיתו עמד שולחן ענקי ערוך לתה. על השולחן עמדו ארבעה ספלים ותחתיות, והיו שם ערמות של פרוסות לחם בחמאה וקיסמים מלוחים ועוגיות קוקוס ועוגת שזיפים גדולה בציפוי ורוד. 

ברוכים הבאים! נשמע קול.
חנה ומיכאל הסתכלו סביבם לראות מאין בא הקול, אך מסביב לא נראתה נפש חיה ונדמה שהחדר היה ריק מאדם. ואז שמעו את מֶרי פוֹפּינְס אומרת בכעס: שוב אתה מתנהג כך? הרי אין זה יום הולדתך!
היא נשאה את עיניה לתקרה. חנה ומיכאל הסתכלו גם הם למעלה ולהפתעתם ראו איש עגלגל, שמן וקרח תלוי באוויר ואינו נשען על שום דבר. לאמיתו של דבר נדמה היה שהאיש יושב באוויר, משום שרגליו היו שלובות והוא הניח מידיו את העיתון שקרא בו. 

יקירתי, אמר מר קַפְלֵט וחייך אל הילדים, אלפי סליחות, אך היום הוא יום הולדתי ולא הייתה לי שהות לבקש שתידחו את ביקורכם ליום אחר.
בושה וכלימה, אמרה מרי פופינס.
אני רואה שגרמתי לכם הפתעה מסוימת ואני מוכן להסביר. אני אדם עליז מטבעי ונוטה לצחוק. כמעט כל דבר בעולם נראה לי מגוחך ואינני יכול להתאפק מלצחוק, אמר והחל מנתר מעלה מטה מרוב צחוק.
דוד אלברט! גערה בו מרי פופינס. 

הדבר הכי מצחיק הוא שבכל פעם שיום הולדתי חל ביום שישי, אני מתחיל לרחף, אמר מר קפלט.
אבל למה? שאלה חנה.
אבל איך? שאל מיכאל.
ביום הזה מתמלא גופי באדי צחוק וכשעולה במוחי מחשבה מצחיקה, אני ממריא כמו כדור פורח ואינני יכול לרדת, עד שעולה בדעתי מחשבה רצינית. ושוב התחיל לצחוק. זה היה מבדח לראות אותו מפרפר באוויר כמו בועת סבון גדולה. חנה ומיכאל ניסו להתנהג בנימוס, אבל החלו צוחקים וצווחים ומתגלגלים על הריצפה מרוב צחוק.
 
ואז הרגישה חנה שמשהו מוזר מתחולל בגופה וגם היא מתרוממת ומרחפת באוויר וראשה התנגש בתקרה .גם מיכאל החל להתעופף ולרקוד באוויר.
ברוכים הבאים, אמר מר קפלט וחנה ומיכאל הטילו את ראשיהם לאחור בהתקפת צחוק מחודשת. 

                                                       
.