אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

הממלכה של קֶנסקי

מאת: מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
תרגם אמיר צוקרמן
אייר מייקל פורמן
ידיעות אחרונות. ספרי חמד

מייקל, בן ה- 12 (כמעט)  יוצא ביחד עם הוריו, להפלגה מסביב לעולם, אחרי שאביו הפך למובטל. הכל  מתנהל כשורה , עד שמייקל מושלך לים הסוער עם כלבתו . במפתיע הם ניצלים ומוצאים את עצמם באי בודד באוקיינוס השקט. עד מהרה מתברר למייקל שבאי חי מישהו. זהו  זקן יפני , רופא במקצועו  שחי באי  שנים רבות.  מתוך בחירה. שם האיש קנסקי והקשרים שנוצרים בינו ובין מייקל הם ליבו של הסיפור.
 

אני, קֶנסקי

הוא היה זערורי, לא יותר גבוה ממני, הבן אדם הכי זקן שראיתי בחיים שלי. הוא לא לבש כלום, חוץ מזוג אברקיים בלויים, משוכים ואסופים במתנים. סכין גדולה הייתה תחובה בחגורתו.הוא היה כחוש. מתחת לזרועותיו סביב לצוואר ולסרעפת, היה עור הנחושת החום שלו תלוי קפלים קפלים. השיער המועט שצימח על ראשו ועל סנטרו היה ארוך, מדובלל ולבן. ראיתי מייד שהוא נסער. סנטרו רעד עיניו השקועות נראו כועסות: 

'דָמֶדָה! דָמֶדָה!' הוא צווח. גופו פרכס בזעם. נסוגותי לאחור בעוד הוא מתקדם לעברי, מנופף בפראות במקלו.הוא נע במהירות: 'דמדה! דמדה! ' לא היה לי מושג מה הוא אומר. זה נשמע כמו סינית או יפנית, אולי. עמדתי לפנות לאחור כשסטלה, שלא נבחה עליו בכלל, ניתקה ממני וקידמה את פניו כאילו היה מכר ותיק. הוא התקרב ונעצר.עמדנו והבטנו זה בזה כמה רגעים. 

'אמריקג'ין? בריטי?' כן, אמרתי ורווח לי שסוףסוף הבנתי משהו. 'אנגלי. אני אנגלי.'
'לא טוב אש. להבין? לא אש.' הוא נראה עכשיו פחות כעוס.
'אבל אמא שלי, אבא שלי, אולי הם יראו את זה', אמרתי והצבעתי על הים, הם שם, בים. הם יראו את האש ויבואו לקחת אותי.'
פתאום הוא נעשה תוקפני: 'דמדה! לא אש!' 

חשבתי שהוא עומד להתנפל עלי, אבל במקום זה הוא התחיל לשרטט משהו בחול במקל שלו. זאת הייתה מפה של האי. כשהשלים אותה, ערם שתי תלוליות חול, אחת בכל קצה של המפה וחצה את האי לשניים. ' אני קנסקי. אי שלי. אני כאן, אתה ילד, כאן. ללכת, ילד' 

לא התווכחתי. הסתלקתי מייד. סטלה נשארה אתי, אבל יכולתי לראות שהיא ניתקה ממנו באי רצון.כל אותו יום נשארתי במערה שלי כבר התחלתי לראות בה בית. פחדתי, כעסתי, הייתי מבולבל.ניסיתי לשות סדר במחשבות שלי. ככל שידעתי, היינו רק שנינו באי, הזקן ואני. במקרה זה, רק הוא יכול היה להשאיר לי דג ובננות ומים, כאות ידידות או ברכה. ועכשיו הוא גירש אותי לקצה האחר של האי והבהיר שאינו רוצה עוד לראות אותי. והכל מפני שהדלקתי אש? מיהו הזקן?כמה זמן הוא נמצא באי? מה הביא אותו לכאן? 

Loading...