גברת ברטה קבלה חבילה

גברת ברטה קבלה בדואר חבילה כבדה ובתוכה קופסת שימורים גדולה
היא הייתה בטוחה שנפלה טעות, אבל בכל זאת החליטה לפתוח אותה
ברגע שהקופסה נפתחה, התחילה גברת ברטה לרעוד.
בתוך הקופסה ישב ננס שאמר: 'בוקר טוב, אמא!'. 

היא ראתה ראש מצומק עם אלף קמטים וצוואר מצומק וחזה מצומק..
אחר כך ראתה גם בטן מצומקת , כי הננס קם על רגליו ואמר:
אמאל'ה, תמיסת המזון נמצאת בתוך המכסה'.
גברת ברטה הייתה המומה. היא חיפשה את שקית התמיסה,
קראה את ההוראות, המיסה את התמיסה במים ושפכה הכל על הננס.
וכשגמרה לשפוך, עמד לפניה ילד בלונדיני ערום, כבן שבע. 
הילד יצא מתוך הקופסה והגיש לגברת ברטה מעטפה שהיו בה
התעודות שלו. שמו היה שמריהו.

אחרי שקנתה לשמריהו בגדים וממתקים ומיטה לישון בה,
שאלה ברטה: תגיד לי, איך בכלל הכינו אותך? ומי הכין אותך?
שמריהו שתק.
היו לך מורים? או היו אלה פועלים? ובאותו זמן היית מצומק כולך כלומר האם היית כזה מיובש כמו שראיתי אותך לפני שקיבלת את תמיסת המזון?
שמריהו המשיך לשתוק. 

אתה לא רוצה לדבר על זה?
שמריהו אמר: מותר לי לדבר על זה רק במקרה חרום. זה מקרה חרום עכשיו?
לא, אמרה גברת ברטה וניסתה להיזכר בשירים שהייתה שרה בילדותה.
היא שרה בעליזות : 'משה מור יושב ביאור, מחכה שם בתור' וגם 'על ראש הגבעה עומדת פרה, פותחת סוגרת ת'תחת שלה'. ככל שגברה עליזותה של גברת ברטה, גברו סימני העצב בפניו של שמריהו. לקראת סוף השיר האחרון הוא פרץ בבכי. 

שמריהו שלי, חמוד שלי, מה קרה לך? גברת ברטה הוציאה מכיס המכנסיים ממחטה ענקית
והתחילה למחות את הדמעות שזלגו מעיניו של שמריהו. הילד התייפח: אני בוכה כי אני לא יודע מה לעשות. ילדים בני שבע צריכים להקשיב יפה כשאמא שלהם מספרת או שרה, אבל מצד שני הם צריכים לאטום אוזניים כשהם שומעים מילים גסות 

מה, אתה חושב שהשירים האלה היו גסים? שאלה גברת ברטה. שמריהו הנהן בראשו וגברת ברטה נשבעה שלעולם, לעולם לא תשיר עוד שירים כאלה. ואז שמריהו נרגע והפסיק לבכות.