לפעמים

לפעמים, כשיש לו זמן, אבא שלי מדבר אתי לפני שאני נרדם... אני עוצם את העיניים ושומע את הקול של אבא שלי, רגוע כזה. הוא מדבר לאט. אנחנו מדברים על דברים רצינייים. למשל, אני אמרתי לו שלהיות ילד זה לא תמיד כמו שאומרים המבוגרים, שזה כיף. להיות מבוגר זה יותר טוב, כי אף אחד לא אומר לך מה לעשות, ואתה קובע לבד מה מותר לך ומה אסור. אבא אמר שהוא לא חושב שלהיות ילד זה כל כך קל. 

הוא אמר שמבוגרים אוהבים להגיד שהם רוצים לחזור להיות ילדים, אבל הוא לא חושב שהם באמת רוצים. מצד שני, גם להיות מבוגר זה לא רק יותר טוב. אמנם מבוגר מחליט לבד מתי ללכת לישון, אבל גם למבוגרים יש דברים שהם מוכרחים לעשות. 

הם מוכרחים ללכת לעבוד כדי שיהיה להם כסף בשביל עצמם, וגם בשביל הילדים שלהם. הם לא יכולים סתם ככה להפסיק לעבוד, כי הילדים שלהם תלויים בהם. חוץ מזה, גם למבוגרים יש אנשים שאומרים להם מה לעשות, כמו למשל המנהלים בעבודה. הוא אמר 

ההבדל הוא שכשאתה מבוגר, אתה כבר יותר רגיל. אני בכל זאת חושב שלהיות מבוגר זה יותר טוב, כי אפשר לפחות לבחור את החובות. אבל גם אם אבא לא משכנע אותי, אני אוהב לשוחח איתו לפני השינה.