מַקְס וּמוֹרִיץ בַּתַּנוּר, מַצָבָם הוּא דֵי חָמוּר

הִנֵה בָּאים יְמֵי הָחַג
והָאופֶה מֵראש דָאג,
הֵכין עוּגוֹת וּמַמְתָקים,
לַחמָנִיות עִם צִימוּקים,
דוּבְשָנִיות וְתוּפִינִים
וּכְּעכִים מְצוּיָנִים

מַקְס וּמוריץ, כַּיָדוּע,
טַעמָם אֵינוֹ גָרוּעַ
הֵם חִבְּלוּ רוֹב תַחְבּוּלוֹת
אֵיך יַגיעוּ לָחַלוֹת

הָאופֶה אֵינו נִבְהָל,
הוּא אֶת הַדְלָתוֹת נָעַל,
אַך הַזוּג בָּדַק הַשֶטַח
גַם הָאֲרוּבָּה הִיא פֶּתַח. 





טְרַח! נָפלוּ הָחֲבֵרים
וּמפִּיחַ הֵם שְחורִים.
אָז צָנְחוּ בִּמְכוּוָן
אֶל הַקֶמַח הַלָבָן
לְבָנים שְנֵיהֶם הוֹלְכִים
אֶל מַדַף הַכְּעָכִים,
לְהַגיעַ מְנַסִים,
עַל כּסֵא הֵם מְטַפּסים.
הַכִּסֵא נִשבַּר וּטְרַח!
שוב נופְלים שְנֵיהֶם בַּפַח.
וְהַפַח אֵינֶנוּ רֵיק
הוּא מָלֵא כּוּלוֹ בָּצֵק
הֵם נִרְאים דֵי מַצְחִיקים
הַיְלָדים הַמְבוּצָקִים 




והאופה חזר, נכנס,
את השניים הוא תפס,
למלאכה ניגש ישר,
לָש כִּכָּר ועוד ככר
ועכשיו הרֵי ברוּר
ככרות - אל התנור!
למקס ומוריץ חם כָּעֵת,
כי התנור כולו לוהט.
אך סוף סוף עבר הזמן
והלחם כבר מוכן.

האופה חשב: גמרנו,
מן הזוג הזה נִפטַרנו,
אך טָעוֹה טָעָה גם הוא
מקס ומוריץ כִּרְסְמוּ
כּעַכבָּר את קְרוּם לַחְמָם

וּברחו בְּכָל כּוחם 




וּבְכָך לא הִסתַפְּקו
לָאופה עוד צחקו:
לַחְמְךָ, שניהם קוראים,
בֶּאמת מאוֹד טָעים.

ובעוד שניהם בורחים חיש קל,
הפרק השישי חוסל.