משהו מהים

שָׂרָה ירדה מהעגלה. תיק בד בידה. היא הסירה את הכובע הצהוב ואספה את שערה החום לפקעת. 
היא  הייתה פשוטה וגבוהה. הבאת קצת ים?' צעק כָּלֵב. ” 'משהו מהים', אמרה שרה, מחייכת, 'ואת עצמי'. היא הסתובבה והורידה מהעגלה תיק שחור, 'וגם את כֶּלֶב יָם.' 

היא הרימה את המכסה בזהירות וכלב ים, אפורה ולבנת רגליים, פסעה החוצה.לוטי רבצה, ראשה על כפות רגליה, מתבוננת. ניק התכופף להריח ורבץ אף הוא. 'החתוּלה תועיל באסם', אמר אבא, 'בגלל העכברים'. שרה חייכה, 'היא תועיל גם בבית'. 

שרה נטלה את ידו של כָּלֵב ואחר כך את שלי. ידיה היו גדולות ומחוספסות. היא נתנה לכָּלֵב קונכייה  חלזונית שהדיפה ריח מלח. היא כנתה אותה שבלול ירח.' 'השחפים עפים גבוה ומפילים את הקונכיות על הסלעים למטה. כשהקונכייה נשברת, הם אוכלים מה שבפנים.' 'זה מאוד חכם', אמר כָּלב. 

'בשבילך, אנה', אמרה שרה, 'אבן ים'. והיא נתנה לי את האבן החלקה ביות והלבנה ביותר שראיתי מעודי. הים מתנועע מעל לאבן וסביבה שוב ושוב, מגלגל אותה עד שהיא עגולה ומושלמת. 'גם זה מאוד חכם', אמר כלב. הוא הביט בשרה. 'אין לנו פה ים'. שרה הסתובבה והביטה על המישורים. 

'לא', אמרה, 'אין פה ים, אבל הגבעות מזכירות גלי ים.' אבי לא ראה את מבטה, אבל אני ראיתי וידעתי שגם כלב ראה. שרה לא חייכה. בעוד חודש עשוי הכומר לבוא ,לחתן את שרה ואת אבא. וחודש הוא זמן ארוך. ארוך מספיק כדי שתשנה את דעתה ותעזוב אותנו