סַבְתָא סוֹרֶגֶת

יום אחד באה לעיר קטנה
סַבתא זֶקֵנָה זקנה זקנה
לא הֵביאָה סַל, לא מִזוודָה עם בּגָדים
רַק זוּג מַסרֵגות וּמַקֵל נְדוּדִים.

.עברה בעיר, לא מצאה דירה
אז ישבה בשדה על אבן קרה.
וסרגה לעצמה נעלי בית יפות
בשביל רגליה העייפות

לא רצתה סבתא בשום פנים
לשים את נעליה בין האבנים
.מייד סרגה לה סבתא שטיח
עליו את נעלי הבית תניח.





אך איפה תפרוש את השטיח?
כל מקום רק קוץ או שיח
סבתא במרץ למלאכה ניגשת
מסרגה במסרגה נוקשת
ואחרי שעבדה כשתי שניות
סרגה לה רצפה, אין בעיות 

.ואיך תוכל ללכת לישון.
אם לא יהיה לה וילון וחלון?
מסרגה במסרגה נוקשת,,
סרגה לה קיר , חלון ונברשת.
אחר כך סרגה קורה, עוד קורה, 
וסרגה ביניהן גג ותקרה..

ואם לא יהיה לה תה בקומקום
מה תעשה בבוקר? איך תוכל לקום?
,יהיה לה תה, אל דאגה,
סרגה לה קומקום, צלחת, עוגה,
ושלושה ספלים, כי עלה בדעתה
שלא תגור לבד בביתה.




. . .