לוסי נכנסה לארון

כשהגיע הבוקר, ירד גשם בלתי פוסק, כבד כל כך, עד שאם השקפת מבעד לחלון, לא ראו עיניך את ההרים ולא את היערות ואפילו לא את הפלג בגן. זה לא בשבילי, אמר פיטר, אני יוצא לסייר בבית.
הכל הסכימו לכך, וזו היתה תחילתה של ההרפתקה. 

היה זה מין בית שלעולם לא היגעת לסופו, וכולו משופע פינות לא צפויות מראש. עד מהרה הגיעו אל חדר ארוך מאוד, ובו מצאו חליפת שריון, אחריו היה חדר ירוק כולו ונבל עומד באחת מפינותיו, אחר כך ירדו שלוש מדרגות ועלו חמש, וכעבור זמן מה נגלה לעיניהם חדר ריק לגמרי, פרט לארון בגדים גדול.
אין פה כלום, אמר פיטר, וכולם פנו וצעדו החוצה, כולם - חוץ מלוסי.


היא נשארה שם, כי חשבה שכדאי לפתוח את דלת הארון. היא נכנסה לארון, עמדה בין המעילים וחככה בהם את פניה. עד מהרה חדרה עמוק יותר וצעדה עוד ועוד פנימה, בחושך, עד שהבחינה שהיא עומדת באמצע יער ושלג יורד לרגליה. 

לוסי חשה פחד- מה, אבל עם זאת היתה סקרנית מאוד ונרגשת. היא החלה להתקדם גליש- גלש ביער, על פני השלג, לקראת האור שלפניה. לאחר כעשר דקות הגיעה לשם וגלתה כי זהו פנס, וכעבור זמן קצר יצא יצור מוזר מאוד מבין העצים ועמד באור הפנס. זה היה פאון