למה רַק אתֶם מקבלים מכתבים ואני לא? צָעק איתמר, זה מרגיז אותי!
והוא בּעַט בדלת שֶל הבית, כדֵי שגַם היא תֵדַע כּמָה זה מַרגיז.
אַבָא צָעק מֵהַחֶדר שֶלו: אִם תִכְתוב לְמישֶהוּ מִכתב, גַם הוּא יִכתוֹב לְךָ מכתב בַּחֲזָרָה
, ותַפסיק לבעוֹט בדֶלת, כי היא לא אשֵמָה.
אֲני כָּּל כָּך רוצֶה לקַבֵּל מכתָב עם בּולִים וחותֶמת, חָשב איתָמר בַּלֵב.
הֵי, אָמר לוֹ אבא, שֶהָיה פִּתאוֹם קָרוב-קרוב, אִם תִכתוב לְאִמא ולי מִכתָב,
אֲנַחנוּ נִשלַח לְךָ תֵכֶף וּמִיָד מכתב עִם תְשוּבָה.
וְגַם בּוּל? שָאַל איתמר.
הַכּל: בּוּל וּּמַעֲטָפה וַאֲפילוּ חותֶמֶת שֶל דואַר, הִבְטיחַ אבּא.
איתמר קָפץ ורץ לחדר שלו לִכתוב מכתב, אבָל מִיָד נֶעצַר, וְרָץ בַּחֲזָרה
, כּי נִזכַר שֶיֵש לו בּעָיָה קְטַנה.
בְּעֶצֶם בעיה גדולָה. בעצם בעיה ענקִית.
כי איתמר עוד לא לָמד לכתוב.
הִתְרַגזוּת!
תַפסיק לִבְעוט בּדֶלת! צָעק אַבּא.
ואָז, בּרֶגע הזה, היה לאיתמר רַעיון יפֶה ונִפלָא.
אוּלי, כך הוא אמר לאבא שֶלו, אוּלי אני אֶשלַח את עצמי אלֵיכם כמו מִכתב?
מה? אמר אבא.
אולי אני אשלח אליכם את עצמי בדואר כמו מכתב, הִסבּיר איתמר.
מה? שָאלו אבא ואמא יחד.
אולי אני אֶשְלַח את עַצְמי- אמר איתמר בּפּעַם השלישית,
אבל אבא סוף - סוף הֵבין, והתחיל לחַייֵך ואמר שזה רעיון נִפלא.
כן, שׂמַח איתמר, יש לי בראש רעיונות נִפלאים. וכשהמכתב איתמר יגיע אליכם,
הוא יגיד לכֶם דברים, כמו שמכתב עושֶׂה.
אבא אמר: מחָר, לפני שאלך לעבודה, ולפנֵי שאקח אותך לַגן,
אני אשלח אותך בדואר, בדיוק כמו מכתב. מה דעתך?
למחרת בבוקר, אבא לקח נייר גדול וכתב עליו:
לכבוד אמא ואבא של איתמר אשל רחוב עין גדי 2, ירושלים.
את הַנייר הוּא חיבֵּר בסיכת בּיטָחון לַחוּלצה שֶעל איתמר, מֵאָּחור.
עַכשו נֵלֵך לבֵית הדואַר, אמר אבא.
רֶגע, אמר איתמר, שכחת לשים בול!
אֵיזֶה טיפֵּש אני, אמר אבא, לשלוח מִכתב בּלִי בּול!
והוא הביא שני בּוּלִם גדולים עִם ציורים של צִפּורִים צִבְעונִיות,
והרְטיב אותם בּקְצָת רוק מֵהפֶּה שֶלו, ו - טְרַח!
הִדבּיק לְאיתמר בּוּל אֶחד יָשר על המֵצח, וְאֶחָד על המִכנָסַיִם, מֵעַל הטוּסִיק.