הצל

קולות ההתיפחות העירו את וונדי והיא התיישבה במיטתה. היא לא נבהלה כשראתה ילד זר בוכה על ריצפת חדרה; היא פשוט גלתה בו עניין בחביבות ובנועם. 'ילד,' אמרה בנימוס, 'למה אתה בוכה?'
פיטר ידע גם הוא להתנהג בנימוס יוצא מן הכלל, מפני שלמד את מיטב הכללים וההליכות בטקסי הפיות. 

הוא קם ממקומו וקד לפניה קידה חיננית. וונדי היתה מרוצה מאוד והחזירה לו קידה כשהיא שוכבת במיטה.
'איך קוראים לך' שאל . 'וונדי מוירה אנג'לה דרלינג,' השיבה בשביעות רצון מסוימת ואיך קוראים לך?'
'פיטר פאן.' 



עוד קודם היתה בטוחה כי הוא - הוא פיטר, ולמרות זאת נשמע לה השם קצר, באופן יחסי.
'זה הכול?' 'כן.' אמר בפסקנות- מה. לפתע הרגיש, בפעם הראשונה, כי זהו באמת שם די קצר.
'אני באמת מצטערת', אמרה וונדי מוירה אנג'לה . 'לא משנה,' בלע פיטר את רוקו. 

היא שאלה אותו איפה הוא גר. 'פנייה שנייה ימינה' ,אמר פיטר, ' ואחר כך ישר ישר עד הבוקר.'
'איזו כתובת משונה!' פיטר חש חולשה. הוא הרגיש, בפעם הראשונה, שאולי זו באמת כתובת משונה.
'לא נכון!' אמר. 'אני מתכוונת,' אמרה וונדי בחביבות, שכן לפתע נזכרה שהיא המארחת

, האם זה מה שכותבים על המעטפות של המכתבים? אני בכלל לא מקבל מכתבים' אמר בבוז.
'אבל אמא שלך מקבלת מכתבים!' 'אין לי בכלל אמא.' אמר. לא רק שלא היתה לו אמא, אלא שלא היה לו חשק , ולו הקל שבקלים, שתהיה לו אחת כזאת. בעיניו היו האמהות בני אדם שנהוג להגזים בערכם. 

וונדי, מצידה, הרגישה מייד שמדובר בטרגדיה. 'אוי, פיטר, לא פלא שבכית,' אמרה ומייד ירדה מהמיטה ורצה אליו. 'לא בכיתי בגלל אמהות,' אמר בתרעומת, ' בכיתי בגלל שאני לא מצליח להדביק את הצל שלי.  וחוץ מזה, בכלל לא בכיתי.' 'הוא נתלש?'
'כן.' 

ואז ראתה וונדי את הצל המוטל על הרצפה, כל כך סחוט ומרוט, וריחמה על פיטר רחמים נוראים.
'אוי, זה איום!' אמרה, אבל לא יכלה שלא לחייך  כשראתה שפיטר ניסה להדביק אליו את הצל בסבון. כל כך מתאים לבן לעשות דבר כזה! למרבה המזל ידעה מיד מה לעשות. 

'צריך לתפור לך אותו, ' אמרה רק בשמץ של התנשאות. 'מה זה תפור?' שאל. 'הוי, פיטר! אתה ממש בור ועם הארץ!' 'לא נכון!' אבל בורותו רוממה את רוחה. 'אני אתפור לך אותו, איש קטן שלי,' אמרה.
היא הוציאה את קופסת כלי התפירה שלה ותפרה את הצל לרגלו של פיטר....