חיים כפולים

קאיטוש נשאר לבדו בכיתה. צו הגורל. הוא יודע סוף סוף. שוב אין לו ספק. הוא רוצה להיות מכשף.
לא נער חצר, לא אביר, לא לוליין קרקס ולא קאובוי, גם לא עלי בבא ולא בלש. דווקא מכשף. אפילו לא היראקלס, ולא כוכב קולנוע, לא מתאגרף ולא טייס. הוא רוצה חייב להכיר את כל ההשבעות. רוצה בעוצמה. 

המורה אמרה שאין השבעות ולא כשפים. לא נכון. המורה לא יודעת. מפני שספרי לימוד זה דבר אחד, ותורת הנסתר זה דבר אחר. מיצקביץ' בעצמו כתב על אדון טברדובסקי, שמכר את נשמתו לשטן.
וגם מלכים האמינו בדברים האלה. אם כן, חייב להיות בהם גרעין של אמת. 

האסטרולוג בוודאי קרא בכוכבים כמו שקאיטוש קורא בספר. קאיטוש טעה כשחשב שיגלה את הדברים האלה בבית הספר או יקרא עליהם בספרים. לא. עליו למצוא הכל בעצמו. יהיה קשה. אין דבר. צריך להתחיל. וכאשר יתחיל, ישיג את מטרתו. כן. 

קאיטוש רוצה שתהיה לו כיפה של רואה-ואינו-נראה ומגפי קפיצת הדרך. ושטיח מעופף, ותרמיל וטבעת-קסמים ותרנגולת שמטילה ביצי זהב. לא ביצים רגילות אלא ביצים עשויות מזהב. הוא יוּכל לכשף את כל מי שירצה, כל מי שלא ישָמע. יהפוך להיות האדיר שבשליטים. יהיו חיָבים לשמוע בקולו. עליו לתרגל את מבטו.  איכשהו ימצא את ההשבעה הראשונה - מלת-קסמים אחת, מלה הודית או יוָנית. החליט. נדר נֵדר.
כאשר יתחיל יגיע למטרתו.

מאותו רגע חי קאיטוש חיים כפולים. חייו הרגילים: בבית, בבית-הספר וברחוב. וחייו האחרים: רק עם עצמו, חיים פנימיים, אפוּפי סוד ומסתורין. כאילו לא-כלום. משחֵק, מתרוצץ, מתערב, מרוִיח ומפסיד, מתגָרה, מציק ועושה מעשי ליצנות. אך באמת - הוא שקוע במחשבות על כשפים ובנסיונות, נסיונות בכיווּנים שונים. ומחכה. 

מתאמן בריכוז מבט ומחשבה ומצוֶה באמצעותם. מסתכל בכל כוחו בילד היושב לפניו על הספסל.
 מרכֵּז בו את מבטו ומצוֶה: 'אני פוקד עליך להפנות את הראש. הסתובב.' קורא לו בעיניו ובמחשבותיו. ללא קול. או מרכז את מבטו במורה. 'קְרא לי ללוח. אני דורש. קרא לי מיד ללוח. אני רוצה להשיב על השאלות!'
או מביט באביו. 'אני רוצה חמישים גרושים. לקולנוע.  אני דורש. מבקש. אני רוצה ללכת לסרט.'
כן, פעם מצליח אך נכשל פעמים רבות. אין פלא. כישוף זה דבר קשה. והוא רק בתחילת הדרך.
קאיטוש המתין בסבלנות וזכה לבסוף.