פרק ג'

ג'פטו חוזר הביתה ומייד מתחיל לגלף את בובת העץ.
הוא קורא לבובה 'פינוקיו'.
בפרק זה נספר על התעלולים הראשונים של הבובה.

ג'פטו גר בחדר קטן בקומת קרקע. החדר היה מואר באור שהסתנן חלון צר. הרהיטים היו פשוטים מאוד: כיסא רעוע, מיטה פשוטה ושולחן שבור לגמרי. על הקיר שבקצה החדר נראתה אח, ובאח בערה אש, אבל האש היתה מצויירת וליד האש היה מצוייר סיר שרתח בעליזות ועלה ממנו עננת עשן שנראה כמו עשן אמיתי. ג'פטו נכנס לבית ומייד אחז בכלי המלאכה והתחיל לנסר ולגלף את בובת העץ.
'איך אקרא לבובה?' תהה ג'פטו, 'אני רוצה לקרוא לה פינוקיו. השם הזה יביא לה מזל. הכרתי משפחה שלמה שלכולם קראו כך: אבא פינוקיו, אמא פינוקיו וילדים פינוקיו וכולם נהנו מהחיים. הפינוקיו הכי עשיר במשפחה היה מקבץ נדבות.' 

אחרי שג'פטו מצא שם מתאים לבובת העץ, הוא התחיל לעבוד במרץ וגילף מייד את השערות של הבובה. ואחר כך עשה לה מצח ואחר כך עיניים. אז ציפתה לו הפתעה גדולה: אחרי שהוא גילף את העיניים,  הוא הבחין שהעיניים נעות ומביטות ישר אליו. ג'פטו ראה את עיני העץ של הבובה מסתכלות בו,
 והוא כמעט נעלב ואמר בקול כועס: 'עיני עץ, עיני עץ, למה אתן מביטות עלי?' אבל לא נשמעה שום תשובה. אחרי שעשה את העיניים גילף גם אף, אבל ברגע שגולף האף,  הוא גדל וגדל וגדל ואחרי כמה דקות זה היה אף ארוך מאוד מאוד מאוד. 

ג'פטו המסכן ניסה לחתוך אותו, אבל ברגע שהוא חתך, גדל שוב האף החוצפן והתארך. אחרי שגילף את האף, הוא עשה גם פה. אבל לפני שסיים לגלף את הפה, התחיל הפה לצחוק וללעוג לו. 'תפסיק לצחוק!' אמר ג'פטו שנעלב, אבל זה היה כמו לדבר אל הקיר. 

'תפסיק לצחוק, אני אומר לך!' צעק ג'פטו בקול מאיים. הפה הפסיק לצחוק, אבל הוא הוציא לו לשון ארוכה. ג'פטו לא רצה לסבך את המצב. הוא העמיד פנים שלא ראה כלום והמשיך לעבוד. אחרי שסיים את הפה של פינוקיו הוא עשה לו סנטר וגילף את הצוואר,  את הכתפיים, את הבטן, את הזרועות ואת כפות הידיים. 

ברגע שסיים ג'פטו לגלף את הידיים, הוא הרגיש שמישהו מוריד את הפאה מראשו. הוא הביט למעלה ומה ראה? הוא ראה שהפאה הצהובה נמצאת בידיים של בובת העץ 'פינוקיו! תן לי מייד את הפאה !'
אבל פינוקיו לא החזיר את הפאה. במקום זה הניח אותה על ראשו וכמעט נעלם מתחתיה.
ההתנהגות הלעגנית והחוצפנית הזאת העציבה את ג'פטו ודיכאה אותו מאוד. 

מעולם לא היה עצוב ומדוכא כל כך. הוא פנה אל פינוקיו ואמר לו: 'ילד רע! לא גמרתי לעשות אותך וכבר אתה לא מכבד את אבא שלך ! רע מאוד, ילד שלי, רע מאוד ! ' והוא מחה דמעה. בכל אופן, הוא עדיין לא התקין לבובה רגליים וכפות רגליים. 

כשגמר ג'פטו להכין את הרגליים של פינוקיו, נחתה על קצה אפו בעיטה חזקה. זה מגיע לי, חשב ג'פטו, הייתי צריך לחשוב על זה קודם. עכשו מאוחר מדי ! הוא אחז בבובה מתחת לזרועותיה והעמיד אותה על רצפת החדר כדי שתלך. הרגליים של פינוקיו היו מאובנות והוא לא ידע ללכת. ג'פטו הוביל אותו ביד כדי ללמד אותו ללכת צעד אחר צעד. כשהרגליים התחילו לזוז, התחיל פינוקיו ללכת בעצמו ולרוץ בחדר. 

ובסוף הוא יצא מדלת הבית, זינק לרחוב וברח וג'פטו רץ אחריו, אבל לא הצליח לתפוס אותו, כי פינוקיו דילג וקיפץ כמו ארנבת בר, וכשרגליו דרכו על מרצפות הרחוב הן הרעישו מאוד. זה נשמע כאילו עשרים איכרים הולכים ברחוב בקבקבי עץ. 

'תפסו אותו! תפסו אותו!' צעק ג'פטו. אבל האנשים שהיו ברחוב וראו את בובת העץ הדוהרת כמו סוס מרוץ, נעצרו והביטו בה, מוקסמים. והם צחקו וצחקו וצחקו, ממש התפוצצו מצחוק. למרבה המזל, בסוף הגיע לשם שוטר. הוא שמע את הרעש וההמולה וחשב שמדובר בסייח שברח מידי הבעלים שלו. השוטר נעמד בפישוק רגליים והיה נחוש בדעתו לתפוס אותו כדי למנוע צרות גדולות יותר. 

פינוקיו ראה מרחוק את השוטר שחסם את הרחוב ורצה לחמוק ולעבור בפתאומיות מתחת רגליו המפושקות, אבל הוא לא הצליח והסתבך בצרה. 

השוטר עמד בלי לזוז ותפס אותו בעדינות באף (באמת היה לו אף ארוך מאוד שכאילו נועד לתפיסה בידי שוטרים)ואחר כך החזיר את פינוקיו לידיו של ג'פטו וג'פטו רצה למשוך באוזניו של פינוקיו כדי ללמד אותו לקח. תארו לכם איך הוא הרגיש כאשר חיפש את האוזניים ולא הצליח למצוא אותן.
אתם יודעים למה? מפני שג'פטו מיהר לגלף אותו ושכח לגמרי לעשות לו אוזניים. 

ואז תפס ג'פטו את פינוקיו בצווארון מאחור, משך אותו אחורנית, הניע את ראשו באיום אומר לו:' נלך הביתה. בבית כבר נגמור את החשבון!' ברגע שפינוקיו שמע את המלים הקשות האלה הוא נשכב באמצע הרחוב ולא רצה להמשיך ללכת. בינתיים נעצרו סקרנים ובטלנים והתאספו סביבם.
לכל אחד היה מה להגיד ומה להעיר. 

'בובת עץ מסכנה' אמרו כמה אנשים בקהל, ' היא בצדק לא רוצה לחזור הביתה. הטיפוס הזה, ג'פטו, בטח יתן לה מכות רצח'. אחרים הוסיפו ברשעות:'ג'פטו אולי נראה בן אדם הגון, אבל הוא מתנהג רע מאוד לילדים. אם בובת העץ תישאר אצלו, הוא בהחלט מסוגל לפרק אותה לחתיכות'. בקיצור, הם אמרו כל כך הרבה דברים ועשו כל כך הרבה רעש, 
עד שהשוטר שחרר את פינוקיו והוביל את ג'פטו המסכן לכלא. 

ג'פטו לא ידע מה לומר להגנתו והוא פרץ בבכי וייבב כמו תינוק. וכשהתקרבו לבית הסוהר הוא יילל וגמגם:' ילד רע! ואני התאמצתי כל כך שהוא יהיה בובה טובה. אבל זה מגיע לי. הייתי צריך לחשוב על זה קודם'.