אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

עלילות גלגמש

מאת: שפרה ש.
עלילות גלגמש הוא אולי סיפור העלילה העתיק ביותר שנכתב אי פעם. לפני כמאה וחמישים שנים נמצאו בעיר נינווה שבצפון עיראק שברי לוחות חומר קטנים, שעליהם נכתב הסיפור הקדום בכתב יתדות לפני אלפי שנים. .

הסיפור מתאר איך נוצרה הידידות המופלאה ששררה בין המלך גלגמש ובין ידידו אנכידו, 
איך יצאו השניים למסע הרפתקאות  ואיך יצא גלגמש לחפש חיי נצח.

המשוררת ש. שפרה תרגמה מאכדית את השירה העתיקה, שנחשבת לאחת מיצירות הרוח הגדולות של העולם התרבותי והשלימה את הקטעים החסרים בלוחות השבורים מספרייתו של המלך אשורבניפל 

איורים: מנשה ובלהה קדישמן
הוצאת עם עובד

 

עלילות גִלְגָמֵש


היה היה בעיר אֶרֶך מלך ושמו לוּגַלְבַּנְדָה. הוא נשא לאישה את האלה נִינְסוּן, אחת האלות החשובות של העיר. וכך נולד להם בן, אשר שני שלישים ממנו אל ושליש ממנו אדם. המלך קרא לבנו גִלגמֵש. כאשר גדל הילד והיה לנער, הפליא את כל רואיו בגובה קומתו ובאברי גופו העצומים. אבל לא רק ענק היה גלגמש, אלא גם יפה תואר. זקן סמיך כיסה את לחייו ושערותיו הארוכות שפעו כמו שיבולים בשדה. 

במות אביו מלך גלגמש במקומו על העיר ארך. בראשית ימי מלכותו נלחם גלגמש באויבי עירו וניצח את כולם. אחר כך בנה מקדש לאינו, הקים מגדלים גבוהים מתנשאים לשמים,פיתח את המסחר ואוניותיו הפליגו בנהרות הפרת והחידקל. 




אבל בגופו הענק של גלגמש שכנה רוח סוערת.לאחר ששקטה העיר וחדלו המלחמות לא מצא גלגמש מנוח לנפשו. המלך הדגול והנבון הפך למלך אכזר. הוא חשק בנערות יפות וגזל אותם מבעליהן לליל חתונתן.
בכיכרות העיר קיים מדי יום ביומו תחרויות והיאבקויות. גלגמש הזמין כל בחור גיבור וחזק להיאבק איתו. וכיוון שהיה ענק, ניצח תמיד בקרב.
יריביו שכבו לרגליו מוכים ומעולפים וגלגמש דרך על חזם בכף רגלו הענקית.
מסביב לכיכר עמדו האימהות, האחיות והכלות של הגברים הצעירים ועיניהן זלגו דמעות. בכל פעם שאחד מן הגברים הצעירים התמוטט, מיהרה אחת הנשים להשקותו מים, להשיב את נפשו ולגרור אותו מזירת המשחק.
ערב אחד לא יכלו עוד האמהות , האחיות והכלות לשאת את סבל אהוביהן
ובקשו את רחמי האלים. דמעות הנשים נגעו אל ליבם של האלים והם פנו אל אנו,מלך השמים, אבי כל האלים:
אתה בראת את גלגמש הענק ונתת לו כוח רב. מוטל עליו לשמור על בני עירו כמו רועה שישמור על עדרו והנה לא רועה רחום הוא גלגמש המלך. אמנם אמיץ, דגול ונבון הוא, אבל אכזר.
ליבו של אל השמים נמלא רחמים והוא ציוה על האלה ארוּרוּ:
בראי יצור אדם שישווה לגלגמש בכוחו, בגבורתו וברוחו הסוערת והוא יהיה בן תחרות לגלגמש. השניים ייאבקו זה בזה וכך יתן גלגמש מנוח לאנשי ארך.
האלה אַרוּרוּ שמעה בקולו של אנו, אל השמים. בחצות הלילה יצאה ארורו אל השדה. היא אספה בכפות ידיה גושי עפר מן האדמה, בראה יצור אדם, הכניסה בו רוח חיים, קראה לו אֶנְכּידוּ והשאירה אותו בשדה, שם רעה עדר צבאים.
עם שחר מצאו הצביות את אנכידו. הן אימצו אותו לבן והוא הפך לראש העדר.
לילה אחד ארב צייד לעדר, הבחין באנכידו ונבהל ממראה עיניו. היה זה יצור מוזר, שגופו מכוסה שיער, דומה לחיה, אבל הולך על שתיים ודומה לאדם.
הצייד המבוהל שב וראה אותו למחרת וסיפר לאביו מה ראו עיניו.
אביו יעץ לו לספר זאת למלך.
שמע גלגמש את סיפורו של הצייד שקרא ליצור 'הכי חזק בארץ' והתמלא כעס: הכי חזק בארץ אמרת? אין איש בארץ דומה לי בגבורתו.
גלגמש התמלא סקרנות לפגוש פנים אל פנים את יצור הפרא..... 









Loading...