הספר 'מסעי גוליבר' נכתב לפני שנים רבות באירלנד. הסופר התכוון לכתוב סאטירה פוליטית למבוגרים, אבל הספר הפך לספר הרפתקאות לילדים. הספר נחלק לארבעה מסעות:
מסע לארץ הגמדים ליליפוט, מסע לארץ הענקים ברובדינגנאג, מסע אל האי המעופף לאפוטה,
שתושביו חכמים רק בעיני עצמם ומסע אל ארץ ההואינמים שבה מושלים סוסים, ובני אדם נחותים שנקראים יאהו משרתים אותם. שני המסעות הראשונים זכו לאלפי עיבודים.
לקריאה - קטעים מתוכם, בעיבודו של יעקב ניב.
הוצאת מסדה
בארץ הגמדים ובארץ הענקים
הארץ, אשר בה נמצא עתה גוליבר, נקראה ארץ הגמדים, ובה גרו אנשים קטנים - גמדים. העצים הגבוהים ביותר בארץ זו לא היו גדולים מהשיחים הקטנים ביותר שלנו, והבתים הגדולים ביותר שבה היו נמוכים מהשולחנות שלנו.
ענק כמו גוליבר לא נראה בארץ זו מאז ומעולם. המלך ציוה להביא אותו לעיר הבירה. על כן הרדימו אותו. חמש מאות נגרים התקינו בצו המלךעגלה ענקית ולה עשרים ושניים גלגלים. העגלה הוכנה בשעות אחדות, אך לא קל היה להעלות עליה את גוליבר. ועל כך אימצו את מחשבתם המהנדסים- הגמדים.
הם העמידו את העגלה לצידי גופו של הענק. אחר תקעו באדמה שמונים עמודים וגלגילות בראשם. גלגילות אלה עטפו בכבלים עבים ובקצותיהם תקעו קרסים. עובי הכבלים היה דומה לחוט משיכה שלנו. ואז נגשו למלאכה. הם עטפו את גופו של גוליבר, את שתי ידיו ושתי רגליו, בעטיפות חזקות, קשרו את העטיפות לקרסים והחלו למשוך את הכבלים דרך הגלגילות. תשע מאות גיבורים מכל קצות ארץ הגמדים הובאו לצורך זה. שטופי זעה ובכל כוחם משכו את הכבלים בידיהם. לאחר שעה הצליחו להרים את גוליבר לגובה של מחצית אצבע.
לאחר שעתיים - לגובה אצבע ולאחר שלוש שעות העלו אותו לעגלה. אלף וחמש מאות סוסים מאורוות המלך, כל אחד בגודל של גור חתול, נרתמו בטורים לעגלה, עשרה בכל טור. העגלונים הצליפו בשוטיהם והעגלה זזה אט אט בדרך לעיר הבירה מילדנדו. גוליבר ישן כל הזמן.
בלי ספק היה ממשיך לישון, אלמלא העיר אותו במקרה קצין ממשמר המלך. והדבר היה כך -
מן העגלה נשמט גלגל. צריך היה אם כך לעצור ולתקן את הגלגל. קצינים צעירים אחדים החליטו לנצל הזדמנות זו ולראות מהו מראהו של גוליבר בשנתו. הם התקרבו לעגלה, כשהם רכובים על סוסיהם ואחד מהם נגע בחוד כידונו בנחירו השמאלי של גוליבר, שעיקם את אפו והתעטש.
עפטשי, חזר ונשמע קול ההתעטשות. הקצינים התרחקו מהעגלה במהירות. אז התעורר גוליבר, שמע את שקשוק הכבלים והבין כי מוליכים אותו לאי-שם. יום תמים משכו הסוסים העייפים את גוליבר הכבול. ורק בשעת ערב מאוחרת נעצרה העגלה והסוסים הותרו מרתמותיהם לאכילה ולשתייה.
כל הלילה עמדו אלף שומרים משני צידי העגלה, חמש מאות לפידים בידיהם וחמש מאות קשתות בידיהם. פקודה ניתנה לירות בגוליבר חמש מאות חיצים, אם רק יעז לצאת מהעגלה.בעלות השחר זזה העגלה קדימה.
שעת צוהורים. בעלת הבית ערכה את השולחן לסעודה. והנה בא בעלה וגוליבר עימו. בלי לדבר דבר, הושיט האיש את ידו לאשתו והרים את קצה המטפחת אשר כיסתה את גוליבר. האישה הופתעה למראה עיניה והשמיעה צעקת אימים מרוב התרגשות, עד כי נדמה היה לגוליבר שעור התוף באוזניו, פקע.
היא התבוננה באיש הקטן והוא מצא חן בעיניה בכל תנועותיו- כיצד הוא משתחווה, כיצד הוא מרים את המגבעת ומחזיר אותה לראשו, כיצד הוא מהלך בזהירות בין הצלחות.
ואמנם, גוליבר התהלך על גבי השולחן בזהירות רבה. הוא דאג להימצא במרחק מן הקצה, כי השולחן היה גבוה מאוד, לפחות בגובה של בית בן שתי קומות. משפחת הענקים התיישבה מסביב לשולחן.את גוליבר הושיב הענק בקרבת צלחתו. גוליבר הוציא מכיסו סכין ומזלג והתחיל לאכול.
אנשי הבית הניחו את קלשוניהם- מזלגותיהם ובחיוך על שפתיים הביטו בו. הדבר לא היה נעים לגוליבר. האוכל כמעט נתקע בגרונו כשראה את העיניים הגדולות כפנסים שמסתכלות בו, אבל הוא השתדל שלא להביט לצדדים ואכל את הלחם ואת הבשר...
גוליבר ישב על המפה ועצם לרגע את עיניו. פתאום הגיע לאוזניו קול רעש. קול כזה אפשר לשמוע בבית חרושת כשעשר מכונות פועלות יחד. הוא הביט סביבו וליבו התכווץ מפחד. הוא הבחין על השולחן בסנטר של בעל חיים דומה לזאב טורף. עיניו הירוקות התנועעו בחוריהן בעורמה ולרגע נעצמו. שערות השפם נזדקרו לצדדים כמו כידונים. אולי זה אריה? ואולי נמר? לא! בעל חיים זה גדול פי ארבעה מהאריה הגדול ביותר. בזהירות עקב גוליבר אחריו ולבסוף הבין: זהו חתול!
למזלו זכר גוליבר שחיות טורפות תוקפות את מי שמגלה סימני פחד והחל צועד קדימה. החתולה כיווצה את אוזניה נסוגה לאחור. בתום הארוחה נכנסה אומנת לחדר ובזרועותיה תינוק. התינוק הבחין מייד בגוליבר, הושיט את ידיו ופרץ בבכי מר. כנראה חשב שגוליבר הוא צעצוע ורצה לאחוז בו.
האם חייכה רגע ומייד לקחה את גוליבר והעמידה אותו ליד הפעוט. זה, בלי לחשוב הרבה, תפש אותו והחל לדחוף את ראשו של גוליבר לתוך פיו. גוליבר נבהל, צעק צעקה גדולה והתינוק הרפה ממנו.
לבסוף השכיבה אשת הענק את גוליבר במיטתה וכיסתה אותו בממחטה , שהיתה יותר גדולה ויותר עבה ממפרש של אוניית קרב.
