במרעה

השכם בבוקר העירה שריקה חדה את הַיידִי משנתה. משתאה הביטה היידי על סביבותיה וברגעים הראשונים לא ידעה היכן היא נמצאת. אז שמעה את קולו העמוק של סבא וכהרף עין נזכרה בכל מאורעות יום אתמול  איך טיפסה עם דֶטֶה דודתה על פני מדרוני האלפים. ועכשיו היא כאן ,אצל סבא שלה, בבקתה שלו בהרים הגבוהים. כאן ולא בביתה של אורסל הזקנה והחירשת שתמיד קר לה. 

על כן נתמלאה בבוקר זה שמחה כפולה ומכופלת והייתה מוכנה ליום השני אצל סבא. במהירות רבה החליקה בסולם ופרצה החוצה אל הבוקר הרענן והצלול. פֶּטֶר, נער הרועים, כבר עמד שם עם עדר העיזים שלו. סבא פתח את דלת הדיר כדי להביא אליו את שתי העיזים בַּרבּוּרית ודוּבּוֹנִית. 

הַיידי רצה אליו כדי להגיד לו בוקר טוב. אז פנה אליה סבא ושאל: את רוצה לצאת עם העיזים ועם פטר למרעה? פיה של היידי אמנם נפער כדי להגיד משהו, אך מרוב שמחה לא הייתה מסוגלת להוציא מילה מפיה. במקום תשובה, החלה מפזזת ומכרכרת כה וכה וסבא אמר לה: אבל קודם עליך להתרחץ, היידי. אחרת, השמש הטובה תצחק ממך, אם תראה שהיא מבזבזת את הקרניים הזוהרות שלה על ילדה מלוכלכת. לכי, ילדה, הכל כבר מוכן שם בשבילך. 

כך אמר סבא והצביע על גיגית מלאה מים שעמדה ליד הדלת. בשתי קפיצות הגיעה היידי לגיגית וטבלה את פניה ואת ידיה במים. בינתיים נכנס סבא לבקתה וקרא לפטר: בוא הנה, אלוף העיזים, האוכל מוכן! ומילא את התרמיל של הנער בלחם ובגבינה. עיניו של פטר נפקחו בתדהמה למראה מנות הלחם והגבינה הגדולות שהזקן הכניס לתוך התרמיל. ועכשיו קח גם את הקערית הזאת, אמר הזקן, הילדה אינה יכולה לשתות ישר מהעטין, כמוך. ותשמור עליה שהיא לא תתקרב לצוקי הסלעים האפורים. שמעת?



בחדווה ובששון החלו העיזים מקפצות ועולות בהר ופטר, נער הרועים והיידי, אחריהן. עליזה ושמחה התרוצצה היידי כה וכה. ומדי פעם נתמלטו מפיה צריחות חדווה מרנינות. כל כך השתכרה והתלהבה ממראה הפרחים המלהיבים בשלל צבעיהם, עד ששכחה את פטר ואת העיזים

פטר המסכן! עיניו העגולות עקבו אחרי היידי שהתרוצצה פעם לכאן ופעם לכאן, כדי לשמור עליה שלא תתקרב לצוקי הסלעים האפורים.בלי הרף הסתכל סביבו והשמיע קריאות ושריקות כדי לכנס את העדר ואת היידי שהייתה כמו אחת העיזים...
.
פתאום פרץ פטר אל תוך העדר ורץ לעבר צוקי הסלעים המתרוממים על שפת התהום.הוא הספיק להגיע ברגע האחרון ממש, כי עיזה פזיזה אחת דילגה שם ומעדה ונפלה. למרבה המזל הספיק פטר להשתטח ארצה ולתפוס אחת מרגליה. העיזה הזאת הייתה גם פתייה גדולה ולא הבינה שהרועה שלה הציל את חייה. להפך! מרוב כעס התחילה פועה במלוא גרונה וניסתה לשחרר את רגלה מידיו החזקות של פטר.
פטר קרא להיידי שתבוא לעזור לו....