לעולם לא ארצה כלב אחר

ג'ו רץ כל הדרך מבית הספר הביתה. אמא ! אמא!  צעק, משהו קרה ללסי. היא לא חיכתה לי היום בפתח
בית הספר! אימו של ג'ו ערכה את השולחן לארוחה כשעיניה מושפלות.  אביו ישב על כסא מול האח הבוערת והתבונן באש. מה קרה? מה קרה ללסי? זעק ג'ו. מוטב שתדע זאת עכשיו, אמרה אמא, לסי לא תחכה לך עוד ליד בית הספר.  למה? מה קרה לה? לסי נמכרה וזהו זה....לא יועילו דמעות וצעקות.

נמכרה?? למה מכרתם אותה? אל תמשיך לשאול שאלות. אין טעם לדבר על זה. אבל אמא...
אבא של ג'ו קם ממקומו, ויצא מהבית בטריקת דלת. הנה לחם וחמאה, תאכל, אמרה אמא
אני לא רעב, אמר ג'ו והרכין את ראשו. אתה בחור גדול וצריך להבין...ימים קשים באו עלינו, צריך לקנות אוכל ולשלם שכר דירה. ולסי הייתה שווה הרבה כסף. פשוט לא יכולנו להמשיך להחזיק אותה.

ג'ו ידע שאביו מובטל והמילים 'ימים קשים' היו מובנות לו, אבל ליבו בכה בקרבו: לעולם לא ארצה כלב אחר! אני רוצה רק את לסי!

בדיוק כשם שג'ו אהב את לסי, אהבה לסי את ג'ו ולא הייתה מוכנה לוותר עליו. היא ברחה מבעליה החדשים, שלקחו אותה לסקוטלנד הרחוקה, וללא היסוס יצאה למסע הארוך והמפרך, בחזרה הביתה.

על הרעב, על הקור ועל הכאבים, על בני האדם האכזריים ועל הרחמנים שפגשה בדרך, כמו גם על אומץ הלב והנחישות של לסי, בדרך הארוכה והקשה מנשוא, תקראו בספר.