הילדה מחולות הזהב
כתבה: תלמה אליגון רוז
אייר: נועם נדב
הוצאת כנרת (2024)
26 עמ' מנוקדים
נושא: השפה העברית, התמודדות עם דילמה
מילכה לומדת בכיתה א' בבית הספר העברי הראשון במושבה ראשון לציון. בבית של מילכה מדברים צרפתית אך המורה יודילביץ הסביר שבבית הספר וגם בבית צריך לדבר רק בעברית.
מהסיפור: 'מילכה' הוא פנה אליה, 'יפה שרצית לשתף את חברותיך החדשות בספר שלך, אבל הוא בצרפתית! תבטיחי לי חביבה, שלא תעשי זאת להבא. מה יעלה בגורלנו אם את מדברת צרפתית, מרים – רוסית, אברהם – לדינו, ונתן – ערבית? שבנו לאדמתנו, עילינו לשוב גם לשפתינו. עלינו לדבר רק עברית. בבית הספר, בבית – תמיד!.'
מה תעשה מילכה? איך תתקשר בבית עם הוריה? באיזו שפה תברך את הברון רוטשילד שהגיע לביקור והיא נבחרה להגיש לו זר פרחים בשם אנשי המושבה בזכות היותה דוברת צרפתית?
תלמה אליגון רוז, מחזירה אותנו לשלהי המאה ה- 19, בהן ראשון לציון הייתה מושבה והשפה העברית כשפה מתחדשת בשנותיה הראשונות. בעזרת סיפורה של מילכה מתוודעים הקוראים הצעירים לאליעזר בן יהודה, להתפתחותה של שפה ולתקופה היסטורית רחוקה. כדי להדגים את חידושיו של בן יהודה בחרה הכותבת במילים שבני ה 4-7 בשנת 2024 אינם מכירים. דואר, מברק, או אגרת אינם מושגים השגורים על ידם. כדאי היה לבחור מילים שהן חלק מהווי חייהם וכאלה לא חסרות.
איוריו הצבעוניים של נועם נדב, מעבירים את רוח התקופה באמצעות הלבוש ומאפייני המרחב הציבורי והדמויות. שערה הזהוב של מילכה מתחבר לשם הסיפור אך הילדות הצעירות שהאזינו לסיפור לא מצאו בעזרת הכתוב והאיורים את הקשר לחולות הזהב.
הסיפור הכתוב על רקע תקופה היסטורית מתאים לגילאי 4-7
יעל פז