מי זה אבא שלי

כתבה: ציפי גון גרוס
אייר: רון לוין
הוצאת הקיבוץ המאוחד (2023)
110 עמ' לא מנוקד
נושא: להיות ילד במשפחה חד הורית



'זה לא שאבא שלי לא אוהב אותי. זה לא שאבא שלי לא נשבע לי שהוא אוהב. כבר אמרתי, אין לי אבא. האמת, אני גם לא יודע למה אין לי אבא. כשאני שואל, אמא אומרת לי, 'יש איש אחד בעולם שהוא אבא שלך. אבל אני לא יכולה להגיד לך יותר מזה. הבטחתי וזהו.' ואז לוחשת לי באוזן: 'במקום שנים.' שזה קיצור פרטי שלנו ל'אני אוהבת אותך במקום שניים, לפחות!' זה לא פשוט וזה מתסכל מאוד. אני מאוד רוצה לדעת פרטים על האבא הזה. אפילו אם הוא לא גר איתנו באותו בית...'

לעמית יש אמא שאוהבת אותו 'במקום שניים', וסבא, סבתא ודודים שאוהבים אותו מאוד. יש לו גם חברים טובים ואפילו חברות שמתפתחת לאט ובעדינות עם אביגיל מכיתתו. אך לעמית אין אבא, כלומר הוא מעולם לא שמע עליו או פגש בו. החידה אודות אביו, מלווה אותו וטורדת את מנוחתו. הוא בוחן עמיתים של אימו בצבא, ומנסה לזהות ביניהם תווי פנים הדומים לשלו. הוא מביט בקנאה במשפחות בהן יש אבא, אך השאלות: 'למה אין לי אבא' ו'למה אינו רוצה לפגוש בי', טורדות את מנוחתו. התעלומה מתחילה להתבהר לפני בר המצווה, אך השאלה מדוע אביו מתעלם מקיומו, תישאר בלתי פתורה. סיפור על עולמו הפנימי של עמית, המתאר בכנות וברגישות את מחשבותיו, חלומותיו והתמודדותו המורכבת עם היותו בן לאם יחידנית. סיפור אופטימי שמראה שגם כאשר הדברים אינם מושלמים בחיים אפשר להנות מהטוב והחסד המתקיימים בחיינו.

ציפי גון גרוס התייחסה כאן בשנית לנושא: משפחות בשינוי. ב 2015 יצא ספרה 'פעם היינו משפחה' בו כתבה על רגשותיהם המורכבים של ילדים שהוריהם החליטו להתגרש, וזכתה בפרס אקו'ם לספרות ילדים. בספר זה התמקדה בבן לאם יחידנית.

יעל פז