אגודת משוררי הרחוב
כתבה: נורית זרחי
אייר: עובדיה בנישו
הוצאת צלטנר (2022)
מנוקד ומאויר
כל מה שיצור חי זקוק לו בעולם הוא שמישהו יבחין בו ויכיר בנוכחותו, מישהו שיאהב אותו כפי שהוא.
נורית זרחי כתבה סיפור על דמויות שקופות המתקיימות בסביבתנו, הדמויות שאנו משתדלים שלא להביט בהן ולא להכיר בקיומן.
זהו סיפור על שני חתולים, המתגוררים במחסן סדנת הכתיבה של גבירה ורוצים שיכירו בהם ויאהבו אותם. הם מחליטים להשתתף בתחרות המשוררים שמקיימת העירייה, ויוצאים למסע. הם פוגשים איש שגר ברחוב, העוזר להם להגיע ללשכת ראש העיר ומצליחים לשיר את שירם: 'מי יאהב אותי? מי ילטף אותי? מי אותי יכיר?...'. וקורה הבלתי צפוי, כל עובדי העיריה מצטרפים לשירה, ואליהם מצטרפים כל העוברים ושבים ברחוב וגם ילדי סדנת הכתיבה בראשותה של גבירה. מסתבר, שכל אחד מחפש בדרכו מישהו שיאהב אותו, ולכן כולם התחברו לשיר. כשהכריז ראש העיר על הזוכים בתחרות הוא אמר:' יש משוררים נסתרים, שאף אחד לא מכיר'. למרות רגע התהילה בו זכו, הם זוכרים שאפילו משוררים נסתרים צריכים בית. החתולים והאיש הגבוה מבינים שיש להם זה את זה וממשיכים במסעם המשותף אל ביתם החדש – ישן שבמחסן סדנת הכתיבה.
מהסיפור: 'הו, חתלתולים קטנים,' אמר איש אחד גבוה שעבר שם. שמוליק ונוליק הביטו בו. הוא היה באמת גבוה. היה לו קרע במעיל שדרכו ראו את המרפק, והשערות שלו היו סבוכות ופרועות ממש כמו של חתול רחוב. 'הוא מפחיד אותי,' אמרה נוליק. 'אתה חושב שהוא רוצה לטרוף אותנו?'
עובדיה בנישו, שאייר את הספר, מתגורר ברחוב אבן גבירול בתל אביב. ששימש השראה לציוריו עתירי הפרטים המשלימים את הטקסט. בעין בוחנת ובהרבה הומור, הוא הבליט את הניגוד בין החתולים הקטנים לאיש הגבוה שלמרות מראהו הגדול הזועק מצוקה, יש בו עדינות הנשקפת מהבעות פניו, מהאופן שבו הוא נושא את החתלתולים בכיסו, על גבו או כתפיו, עדינות שאינה מצופה מדמות מגודלת ומוזנחת.
נורית זרחי בחרה בגיבורים שאינם רוצים להמשיך ולהיות בלתי נראים . הם מחליטים לעשות מעשה, יוצאים למסע של גילוי והתגלות ולכן עליהם להיפתח אל העולם, להסתכן ולחשוף את רגשותיהם, כך הם מצליחים לפתוח את הלבבות של הסובבים אותם. זהו סיפור אופטימי על אהבה וקבלה, שמתחיל בחיפוש בית לחתולים ומסתיים במציאת בית בשבילם ובשביל האיש הגדול, מהסתרה וחיים בשוליים לחיים גלויים מתוך הכרה.
מתאים לבני 5 - 8
יעל פז