הספרנית הקטנה בעולם
סיפורה של דיטה קראוס
כתבה: איריס ארגמןד
איירה: אביה כהן
הוצאת צלטנר (2023)
פעם הייתה ילדה שגרה בעיר פראג, בצ'כיה. היא גרה עם אמא ועם אבא שלה בבית נעים, ולמדה בבית ספר לא רחוק מביתה. יום אחד נגדעה שגרת חייה ועננים שחורים כסו את השמים אפילו השעון הגדול שעמד בכיכר הגדולה נדם. הילדה והוריה נלקחו ברכבת סגורה למקום אחר.
באחד הימים מצאה הילדה ספר מרופט, ליד פסי הרכבת. בהמשך הצליחה למצוא ספרים נוספים, אותם אספה, שמרה עליהם בהיחבא ומצאה בעזרתם נחמה קלה ואפשרות להתנתקות מהמציאות.. בוקר אחד נכנסה הילדה ל'בלוק הילדים', שם. היא פגשה את המדריך פרדי הירש, והראתה לו את הספרים שאספה והחביאה במעילה. פרדי הנלהב הציע לה להיות הספרנית במקום. הספרים היו עדות לקיומו של עולם אחר, אליו אפשר היה לברוח בדמיון מהמציאות שבה חיו.
זהו סיפור חייה של דיטה שטראוס. כשהייתה בת 13, נלקחה עם הוריה לטרזיינשטט וממנו למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נפטר אביה. דיטה ואמה עברו לבירקנאו ושם פגשה את פרדי הירש, מדריך, ספורטאי ומחנך .משם הן נשלחו לעבודות כפייה בצפון גרמניה ולבסוף לברגן בלזן, עד לשחרור. האם נפטרה חודשיים אחר כך. דיטה נישאה לאוטו שטראוס, מדריך אחר שפגשה ב'בלוק הילדים', ועלתה אתו ועם בנם הבכור לארץ ישראל. סיפורה המלא של דיטה, התפרסם בזכות ספרו של העיתונאי והסופר הספרדי אנטוניו איטובה, ״הספרנית מאושוויץ״ (2011)
איריס ארגמן בחרה שלא להכניס לסיפור את המילים שואה, מחנה השמדה, מוות, חיילים, תאי גזים... המילה: מלחמה, מופיעה רק בסוף הסיפור כשאנשים קראו: 'המלחמה נגמרה', אך גם ללא שימוש במילים אלה, היטיבה להכניס את הקורא לאווירה המעיקה של התקופה.
איוריה של אביה כהן מתניידים בין החיים במחנה לחיים מחוצה לו, במעברים בין צבעוניות כהה ומכבידה, לצבעוניות בהירה וקלילה, בהצבת הדמות בבדידות לעומת הצבתה עם דמויות נוספות במרחב ובאמצעות הבעותיה המתחלפות של דיטה.
יעל פז
כתבה: איריס ארגמןד
איירה: אביה כהן
הוצאת צלטנר (2023)
פעם הייתה ילדה שגרה בעיר פראג, בצ'כיה. היא גרה עם אמא ועם אבא שלה בבית נעים, ולמדה בבית ספר לא רחוק מביתה. יום אחד נגדעה שגרת חייה ועננים שחורים כסו את השמים אפילו השעון הגדול שעמד בכיכר הגדולה נדם. הילדה והוריה נלקחו ברכבת סגורה למקום אחר.
באחד הימים מצאה הילדה ספר מרופט, ליד פסי הרכבת. בהמשך הצליחה למצוא ספרים נוספים, אותם אספה, שמרה עליהם בהיחבא ומצאה בעזרתם נחמה קלה ואפשרות להתנתקות מהמציאות.. בוקר אחד נכנסה הילדה ל'בלוק הילדים', שם. היא פגשה את המדריך פרדי הירש, והראתה לו את הספרים שאספה והחביאה במעילה. פרדי הנלהב הציע לה להיות הספרנית במקום. הספרים היו עדות לקיומו של עולם אחר, אליו אפשר היה לברוח בדמיון מהמציאות שבה חיו.
זהו סיפור חייה של דיטה שטראוס. כשהייתה בת 13, נלקחה עם הוריה לטרזיינשטט וממנו למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נפטר אביה. דיטה ואמה עברו לבירקנאו ושם פגשה את פרדי הירש, מדריך, ספורטאי ומחנך .משם הן נשלחו לעבודות כפייה בצפון גרמניה ולבסוף לברגן בלזן, עד לשחרור. האם נפטרה חודשיים אחר כך. דיטה נישאה לאוטו שטראוס, מדריך אחר שפגשה ב'בלוק הילדים', ועלתה אתו ועם בנם הבכור לארץ ישראל. סיפורה המלא של דיטה, התפרסם בזכות ספרו של העיתונאי והסופר הספרדי אנטוניו איטובה, ״הספרנית מאושוויץ״ (2011)
איריס ארגמן בחרה שלא להכניס לסיפור את המילים שואה, מחנה השמדה, מוות, חיילים, תאי גזים... המילה: מלחמה, מופיעה רק בסוף הסיפור כשאנשים קראו: 'המלחמה נגמרה', אך גם ללא שימוש במילים אלה, היטיבה להכניס את הקורא לאווירה המעיקה של התקופה.
איוריה של אביה כהן מתניידים בין החיים במחנה לחיים מחוצה לו, במעברים בין צבעוניות כהה ומכבידה, לצבעוניות בהירה וקלילה, בהצבת הדמות בבדידות לעומת הצבתה עם דמויות נוספות במרחב ובאמצעות הבעותיה המתחלפות של דיטה.
יעל פז