אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

לפעמים אני רותחת


כתב: טימותי נפמן

איורים: ג'ו ברגר

מאנגלית: גליה אלוני-דגן

מטר 2022

32 עמוד, מנוקד

לתלמידי גן-א-ב

 

במשפט אחד

איך מתמודדת זאטוטה עם תסכול ועם מצבי משבר? כל התורה בקצרה, לזאטוטים ולמבוגרים סביבם.


שורות מהספר  

... אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי שָׂמָה לֵב

לִדְבָרִים

מַמָּשׁ

מְעַצְבְּנִים!

אָז לִפְעָמִים אֲנִי רוֹתַחַת.

עַל אִמּוּשׁ וְאַבּוּש שֶׁלִּי, שֶׁמְּנַסִּים

לוֹמַר לִי מָה לַעֲשׂוֹת!

עַל בָּנִים מַרְגִּיזִים שֶׁרוֹצִים לְשַׂחֵק

עִם כָּל הַצַּעֲצוּעִים שֶׁלִּי... אֲפִלּוּ עִם הַבֻּבּוֹת!

[...]

בִּגְלָלָם אֲנִי

בּוֹכָה

וְצוֹעֶקֶת

וְצוֹרַחַת!

 

תקציר

מספרת אלמונית בגיל הגן המודעת מאוד לעצמה משתפת את הקוראים בדרך הארוכה שעשתה כדי להקל על עצמה ועל הסובבים אותה; אף שלפעמים היא 'מתחשבת, אמיצה ונחמדה' כמו 'הפיה הטובה בעולם' – מצבי תסכול קטנים לכאורה מעוררים בה זעם חסר גבולות הפורץ ממנה כבכי, צעקות וצרחות – 'ואז עצוב לי כל היום'. במצבים כאלה, אומרת הקטנה, היא נעזרת בעצות מרגיעות ובטכניקה לשליטה בכעסים ומצליחה לחזור לשגרה.

משקפי קריאה

עוד ועוד ספרים העוסקים בקשיי התמודדות עם סרבנות ותסכול אצל קטנטנים מופיעים על המדפים, בהלימה לשכיחותם העולה של גילויי התנהגות רצויה-פחות במרחב המשפחתי-חינוכי. בשונה מספרים שבהם תיאור האירוע, המחאה והחזרה לשגרה נמסרים מפי מספר כל-יודע או מפי מבוגר/ת בסיפור, כאן התיאור הוא של בעלת הדבר; ילדונת המודעת מאוד לקשייה ולמצוקה שהם גורמים לה. לאחר תיאור דרמטי קצר, ממוקד וקולני של השינויים הקיצוניים במצב רוחה ובהתנהגותה, היא חולקת עם קוראיה את העצב שהיא חשה, ומשתפת אותם בטכניקה שמאפשרת לה לחזור לשגרה.

הפער שהסיפור אינו ממלא הוא זהותה או תפקידה של הדמות המצוירת המופיעה פה ושם בקרבת המשפחה ובעיקר לבדה בארבעת העמודים האחרונים של הספר; אישה כהת עור, הנוכחת בהתקף זעם של הילדונת ובאומללותה, מחבקת אותה, ו'אז היא לוחשת באוזניי בנועם את כל מה שאני צריכה לשמוע, ובבת אחת – נעלם כל הרוע'. ארשת פניה של הגברת, שהטקסט מתאר כ'מישהי', אומרת אורך רוח ואמפתיה, ומשתמע שהיא לימדה את הכעסנית הקטנה לנשום עמוק, לספור עד שלוש ולשיר לעצמה 'שיר שמח בראש' כדי להימנע מההתפרצות הבאה. מי הגברת בעלת המראה הספציפי כל כך? הימנעות מפרטים כאלה היא יוצאת דופן בספרים לקוראים צעירים מאוד, וכשמדובר בדמות שתפקידה מהותי כל כך – היעדר המידע מערער את אמינותו של הסיפור, את סמכותו ואת השפעתו הפוטנציאלית על קוראים שהסיפור עשוי לעורר בהם הזדהות ותקווה.        

 על האיורים

הספר מעוצב בתערובת סוערת ודומיננטית של צבעים חמים, בהלימה ל'רותחת' שבכותרת: צהוב, כתום, אדום, חום והניגודים שחור-לבן המעצימים את תוכנו. גם עיצובם הלא-מעודן במתכוון של הדמויות ושל האובייקטים, הקונטור המתריס, האקספרסיביות הקולנית של המחוות הנואשות ושל הבעות הפנים של הילדה, ההגדלה התוקפנית של הפנים והעיניים, הפיות הפעורים, הטיפוגרפיה המבליטה את 'בוכה', 'צועקת', 'צורחת' ושבירת האופקיות הסדורה של המילים הכתובות – כל אלה יוצרים תחושה כאוטית ומכניסים את הקוראים לזירת האירוע. ייתכן שדמותה האנונימית של הגברת הכהה, השלווה למראה, בעלת המשקפיים הבוחנים והחיוך הקטנטן, הלבושה בצבעי טורקיז, צהוב, ורוד וירוק ומקושטת בחרוזים ורודים, בעגילים ורודים, בסיכת שיער ורודה ובגרביים ורודים, מייצגת את האפשרות לפנות למבוגר אמפתי ולבחור באיפוק ובפירוק הכעס.         

ספרים מאותו מדף

בומלך / אורה איתן

היום הרע של טובה / אלונה פרנקל

לא, דני! / דיוויד שנון

משגעת פילים / אורי אורלב

נמר בפיג'מה של זהב / נורית זרחי

 נירה לוין