אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מחנה הקיץ שלי

 

כתבה וציירה: ורה ברוסגול

צבע: אלק לונגסטרת'

מאנגלית: דנה טל

כנרת 2022

244 עמוד, רומן גרפי לא מנוקד

לגיל 8 - 10, 11 – 14


במשפט אחד

ורה בת התשע נשלחת למחנה קיץ - אבל לא כזה ששמעה עליו בקינאה מחברותיה האמריקניות, אלא למחנה המיועד לילדים אמריקנים ממוצא רוסי, ולומדת לא מעט על חברוּת ועל עצמה.

 שורות מהספר

-          אני מצטערת, ורוסיק, הבנות התקשרו להורים שלהן באמצע הלילה שיבואו לקחת אותן.
-
למה הן עשו את זה?
-  אני חושבת שהן נבהלו.
- נבהלו? ... ממה?   הן אפילו לא לקחו את שקיות ההפתעה שלהן.

 למחרת, שרה התנצלה. אני די בטוחה שאמא שלה הכריחה אותה. ידעתי שהמסיבה לא הייתה טובה. היא הייתה כמעט, אבל לא טובה.
היא הייתה ענייה מדי.
היא הייתה רוסייה מדי.
היא הייתה שונה מדי.
אני לעולם לא אצליח להשתלב עם הילדים האמריקאים.
אבל היה מקום אחד שבו היו לי סיכויים קצת יותר טובים.

תקציר

משפחתה של ורה היגרה מרוסיה לארצות הברית. בבית אוכלים מאכלים רוסיים, המשפחה מבקרת בכנסיה הרוסית-אורתודוכסית ('לאמא שלי היה חשוב מאוד לבוא לפה. זאת הייתה מעין רוסיה קטנה, מקום מוכר בארץ זרה') והלשון הרוסית נשמעת בבית לצד האנגלית. אביה אינו משלם דמי מזונות ותקציב המשפחה נמוך ואינו מאפשר מותרות כמו מחנה קיץ מפנק. ורה מבינה שלא תצליח לעמוד בציפיות של בנות גילה שמשפחותיהן ותיקות ומבוססות, ומשכנעת את אימה לשלוח אותה, בעזרת מימון של הכנסייה, למחנה קיץ מטעם ארגון יוצאי רוסיה באמריקה.
ורה להוטה לנסוע, ורואה בדמיונה כל מה שחוו חברותיה האמריקאיות במחנות הקיץ שלהן. אבל האכזבה למראה המחנה הספרטני, הכללים הנוקשים, וקבלת הפנים המתנשאת-מתנכרת מצד שתי המתבגרות שסופחה לאוהל שלה – הייתה עצומה. ורה נאלצה להתמודד במשך שבועיים עם אתגרים פיזיים, לימודיים וחברתיים שלא שיערה שיחכו לה במחנה קיץ ('ניסיתי להכיר חברות חדשות. הן לא אהבו אותי. ניסיתי להיות לבד. הן עוד יותר לא אהבו אותי'), אבל ההתבוננות בעצמה ובסובבים אותה תוך כדי הסתגלות למציאות הקשה, הצמיחה בתוכה כוחות, תושייה, עצמאות, יצירתיות ובעיקר אמון ביכולתה להצליח. ורה גילתה שם את עצמה ואת מקומה.

משקפי קריאה  

הכותבת-אנימטורית ורה ברוסגול נולדה במוסקבה, ובגיל חמש היגרה עם משפחתה לארצות הברית וחוותה שנים של הסתגלות לשפה ולקודים התרבותיים-חברתיים של המקום החדש. בילדותה בילתה שני קיצים במחנה שתיארה בספר, ובשולי הספר מופיעים דברים שביקשה לחלוק עם הקוראים; היא מספרת שלקראת כתיבת הספר היא ערכה רשימה של זיכרונותיה מהמקום, תשאלה את אחיה, ליקטה מכתבים ותצלומים ששלחה למשפחתה מהמחנה ('אני ממש רוצה הביתה. אני שונאת להיות במחנה. כל הילדים כאן רעים אליי [...] אני בוכה כמעט כל לילה'), ראיינה את המדריכה-לשעבר ואפילו סיירה במקום עצמו כדי לצלם ולצייר. ברוסגול שינתה שמות של דמויות ומקומות והמציאה דמויות חדשות – אבל, 'הרגשות אמיתיים במאה אחוז'. לסיום היא מתוודה: 'המון אנשים מאוד אוהבים את מחנה הקיץ [...] אבל אני לא הייתי אחת מהם. אני יודעת שאני לא היחידה שמרגישה ככה, ואני מקווה שבזכות הספר הזה עוד כמה ילדים ירגישו קצת פחות בודדים'.    

הרומן הגרפי הראשון של ורה ברוסגול, הרוח של אניה, ראה אור בעברית ב-2011. גיבורת הרומן היא נערה מתבגרת שמשפחתה היגרה מרוסיה לארצות הברית. הכול מרגיז אותה; חייה, מראה פניה, מצבה החברתי, נוכחותו המרגיזה של אחיה הקטן, המבטא הכבד של אמה והמאכלים המסורתיים שנגררו אחרי המשפחה מרוסיה לארץ החדשה.  

 ספרים מאותו מדף

אי-בוד / מירה לובה

פלא / ר'ג פלאסיו

כפר אשמדים / אנטוני הורוביץ

סוד הגן הנעלם / פרנסס הודג'סון ברנט

שמונה בעקבות אחד / ימימה אבידר טשרנוביץ

נירה לוין